הבלוג של יעל השמות - בדויים, הסיפורים - מהחיים

אני יכול להגיע לחתונה לבד, זה יקח הרבה זמן...
עם האימון שלך אני מתחתן תוך שנה!

- "אני חושב שהיא מתכננת את הפרידה. אולי זה לטובה, נראה לי שאנחנו לא ממש מתאימים"
- "אבל לפני חודש עברתם לגור ביחד והכל היה מצויין?"
- "המעבר הזה היה טעות, מאז שעברנו יש לה את היציאות הקטות האלה. כל יום, כל הזמן! :-(  "
- "אמרתי לך או לא אמרתי לך שהיא תתלונן בסוף ותעשה פרצופים. אין אישה שלא מתלוננת"
- "זהו. היא לא 'מתלוננת'. אם היא היתה מתלוננת יכולתי לדבר בהגיון, להסביר, לנהל שיחה תרבותית. אז עם כל הכבוד לך דווקא אני צדקתי, מצאתי אישה שלא מתלוננת..."

יורם, גבר בן 38. כמעט התחתן עם אהבת חייו הראשונה, כשהיה בן 24. לפני החתונה הוא רצה לראות איך זה לשכב עם מישהי אחרת, "לטעום"... הוא היה רק עם בחורה אחת והוא רצה לנסות, רגע לפני ש"זהו, זה סופי". ואיכשהו היא גילתה. ביטלה את החתונה שבועיים לפני החופה.
הוא ניסה להתנצל, להבטיח, לשכנע... אבל היא לא הסכימה.
בינתיים הוא המשיך לקשר מאד רציני עם הבחורה השנייה (ששכב איתה) וגילה שהסקס איתה הרבה הרבה יותר טוב, וממש שמח שלא התחתן עם הראשונה. ובגיל 27 הם עמדו להתחתן.
ואז הסתבר... שהיא לא יכולה ללדת. הוא לא הסביר לי בדיוק למה, אבל היתה שם סאגה גדולה ובסוף הם נפרדו.
אחרי שני הסיפורים האלה, ואפשר להבין אותו, הוא היה רק בקשרים קצרים (בערך 15), קצרים עבורו, "חודשים שלושה וזהו". נפרד בגלל מיליוני סיבות שונות.
ושכחתי לציין שלפני שנתיים הוא חזר מחו"ל, שם שהה כמה שנים לעשות דוקטורט. גם שם היו לו כמה וכמה מערכות יחסים קצרות כאלה.

כשהוא הגיע לשיחת האימון הראשונה, שאלתי אותו אלפי שאלות כדי לאתר מה המיכשול שלו.
נראה שפעמיים לבטל חתונה זו חוויה קשה והוא לא רוצה לחזור לשם.
הוא סיפר לי גם על חוויות קשות בתוך המשפחה, מריבות ואינטריגות, ואיך הוא עזר להשלים ולדאוג שהמשפחה שלו תהיה מגובשת (יחסית).
הוא סיפר על כמה וכמה מיכשולים בבריאות שעבר. מספר ניתוחים שלא הצליחו, רופאים שלא האמינו שיש מה לעשות, התעקשות שלו. והיום דברים הסתדרו.
הבנתי שלמרות 'החוויה הקשה', הוא לא גבר ששני ביטולי חתונה ישברו אותו.

"אני מצטערת. אני יודעת שאתה רוצה להירשם לסדנה, אבל על פניו אני לא יודעת מה אני יכולה לתרום לך. ממה שאני מבינה, הכל בסדר אצלך."
- "שמעתי את זה בחיים שלי כל כך הרבה פעמים... אמרת שחיתנת לפחות 40 גברים. אז תחתני גם אותי! תקשיבי כשהייתי צעיר  ניסיתי להיות גיבור, עשיתי הכל לבד, הגעתי למלא השגים והצלחות אבל מה, די בודד שם בצמרת וגם אתה מגיע לקו הסיום בלי כוחות.
אז היום אני אגיד לך: אני יודע שאני יכול להגיע לחתונה לבד, אבל זה יקח הרבה זמן ובטח אעשה מליון טעויות בלי אפילו לדעת שאני עושה אותן. איתך תוך שנה אני מתחתן, אני בטוח".

אחרי נאום כזה הייתי רק יותר משוכנעת שאין לי מה לעזור לגבר המרשים הזה. חשיבה זוגית משולבת עם דפוסי חשיבה של מצליחנים. אבל גם ידעתי שזה גבר שלא מוכן לקבל לא כתשובה.
רציתי לומר לו שישלם אבל אם אני לא אעזור לו אני אחזיר לו את הכסף... אבל עברה לי מחשבה שבמשפט הזה אני בעצם מצהירה שיש סיכוי שלא אצליח להוביל אותו לחתונה.

שתקתי.

- "אני אתגר, אני יודע. השאלה אם את מאמינה בעצמך?" 
הבחור בא לאימון אצלי ומאמן אותי
- "תוך שנה?" שאלתי. לחצנו יד כמו שני אנשי עסקים שסגרו עיסקה טובה: "תוך שנה!"

בחזרה להווה:
- "אז תסביר לי מה הדברים המעצבנים שאמרת שהיא עושה...?"
- "למשל, אתמול בערב שאלה למה לא הסתרקתי, "כשהכרנו היה לך קוצים, יותר יפה לך קוצים. בקטנה, זמזום יתוש קל אך מעצבן"
- "אהה... החברה שלך היא 'המשדרגת בע"מ'. אתה מבין שהיא רוצה להתחתן איתך?"
- "הא? אני אשמח שתשתפי גם אותי בשיחה הזו, זה די נשמע שאת מדברת לעצמך. יש לך הזיות או משהו?"
- "הבנתי על מה אתה מדבר. אמרה לך ששמנת? קנתה לך חולצה?"
-"לא! נעליים... בינגו, עלית על הבעיה שלה! היא מתכננת פרידה אז היא מראה לי כל הזמן כמה אני לא טוב, כדי שאני אעזוב אותה. אני השתמשתי באסטרטגיה הזו מלא פעמים, מכיר את זה מבפנים"
- "ומה אתה עונה לה?"
- "אני לא עונה, אני לא בקטע של לפתח מריבה. כל היחסים שלי תמיד נגמרו יפה. אני אף פעם לא רב. אז אני מסתפר, הולך עם הנעליים שהיא קנתה... תקשיבי, אני לא מתעסק בקטנות"
- "אז תריב איתה, תעצבן אותה, אפשר לריב בלי לצעוק, תהיה מעצבן, לא נחמד, לא מבין"
- "את לא ברורה. זה לא... לא נראה לי. אין בזה הגיון"
- "אני אישה. אל תחפש הגיון"
- "צודקת"

אז למה שלחתי אותו לריב? כי באופן פרדוקסלי ביטחון ביחסים מקבלים כשרבים.
אישה חייבת לדעת שבן הזוג שלה מסוגל להתמודד עם כל התנודות ההורמונליות שלה (הריון, לידה, מחזור), עם אי שביעות רצון, עם הטענות שלה...
כשהיא מרגישה שהיא יכולה להתלונן היא גם מרגישה שהוא אוהבת אותה כמו שהיא, וכשהוא מגלה את "האני האמיתי" שלה הוא לא בורח.
גבר מקבל ביטחון כשהוא יכול לתפוס את המרחב שלו, יכול לקחת את החופש שלו והאישה שהוא אוהב ויש לה אחיזה על השקט הנפשי שלו לא פוגעת בו ובדברים החשובים לו.
גם ההפך הוא הנכון, גבר עצבני יקבל ביטחון כשהאישה שלו מתגלה כמישהי שמרגיעה אותו כשהוא עצבני ולא מחרפנת אותו עוד יותר.
(אישה גם צריכה לפעמים לבד ושקט, אבל על-פי רוב יש נטיות גבריות ונטיות נשיות).

הייתי צריכה להדריך אותו איך לריב. זה לא היה פשוט לו. לקח לו 4 חודשים עד שהוא הצליח לעשות פעולה שתעצבן אותה ממש. היינו צריכים למצוא משהו ש'רק יעצבן אבל לא יכאיב לה'. בסוף זה בא ספונטני בלי לחשוב. הנסיונות הקטנים שלו עזרו והיא בסוף התלוננה, בכתה, נעלבה. הוא ממש לא התכוון. כמה ימים ראשונים הוא היה בהלם, הוא לא האמין שהיא מסוגלת ככה לצעוק ושיש לה כל-כך הרבה טענות. הוא היה בטוח שאין סיכוי, הוא לא ישתנה, הוא בכלל לא רוצה להשתנות. בטח לא לפי הטענות המגוחכות שהיא הציגה.

לקח להם קרוב לחודש לגשר על המחלוקת שנוצרה, עוד כמה שבועות (בשלב הזה כבר הוא לא עדכן אותי, אז לא זוכרת בדיוק כמה זמן זה לקח) לחזור לשלום בית אמיתי ולתקופת "ירח דבש" ביחסים.

חודשים לפני החתונה הוא התקשר:
" אני לא עובר את זה לבד. אני שולח אותה אליך. תתקני אותה, תחזירי אותה שפויה. נכנס בה שד, לא שד מפלצת, מכשפה, אני לא מתחתן אם זה ככה הולך להיות מהיום. אני לא מתחתן"
- "קטן עליך יורם. זוכר שאמרת במריבה האחרונה שאם דן (חבר שלו) יכול להתמודד עם דפנה אז אתה יכול בקלות להתמודד עם ארוסתך? קטן עליך יורם!"

זה תמיד עונג גדול לאמן גברים עם דפוסי חשיבה של הצלחה. זה מרגיש כאילו אנחנו מתאמנים ביחד, לא שאני מאמנת אותו.
אני רק מציינת כמה עובדות, מאירה על כמה נקודות והם כבר ממשיכים משם הלאה.
תוך שנה ושלושה חודשים מלחיצת היד שלנו הוא התחתן.

ביננו, אני יודעת שהוא היה מגיע לזה גם בלעדי. אבל כמו שהוא אמר - למה לעשות את הדרך לאט ולבד אם אפשר לעשות את זה מדוייק וביחד?
 
שלכם באהבה
יעל לב-אור

האם כבר קראתם את "המדריך לדייטים מוצלחים" שלנו? אם לא - הורידו אותו עכשיו, זה בחינם!