|
דגל האהבה יורד לחצי התורן
בשנים האחרונות היתה לי הזכות לעזור לסיפורי אהבה להרקם ולהתממש. בתוכם היו סיפורים שהיה נדמה שאין כל סיכוי לממש אותם, המהמורות והמיכשולים שהיה על בני הזוג לעבור כדי שיוכלו לחיות ביחד היו עצומים ובכל זאת כנגד כל הסיכויים הם התגברו והיום הם ביחד! זה גרם לי לחזור להאמין באהבה. אני מודה, אני לפעמים קצת כמו בת "טיפש-עשרה" עיוורת שמאמינה שהאהבה מנצחת הכל. המתאמנים שלי רבים איתי לא אחת על שאין לי קווים אדומים, שבשביל אהבה אני מוכנה לעשות הכל. אחרי שרואים כמה כוח יש לאהבה, אחרי שרואים איך דרכים חסומות נפתחות שוב ושוב ושוב, אז נלחמים, כן עד טיפת הדם האחרונה אני נלחמת.
גם בסיפור הזה עם יונית הייתי איתה באש במים, לגרום לאהבה לנצח. אבל לצערי הרב במקרה הזה האהבה, גדולה ככל שהיתה וטובה ככל שהיתה, לא הצליחה לעבור את המכשול של... "ילדים".
היא רוצה ילדים.
הוא לא.
לא חסרים סיפורים של זוגות שנכנסו להריון "בטעות", ביודעין הם קיימו יחסי מין לא בטוחים (אולי כי הם אמרו לעצמם שזה בטוח, או כי הם נסחפו בלהט התשוקה?) וזה קושר אותם ביחד. אבל יונית, ובצדק לוקחת אחריות על החיים שלה, לטוב ולפחות טוב. אצלה אין מקום ל"טעויות", כשמדובר בילדים זאת צריכה להיות בחירה והחלטה משותפת.
היא הכירה את דורון (שם בדוי) בסוג של אתר הכרויות. אם היא לא היתה עושה סדנה היא לא היתה נותנת ליחסים צ'אנס. למעשה, לפני הסדנה, במשך 10 שנים(!) לא היה לה קשר משמעותי. היו לה לא מעט חוקים, למשל שהיא לא יוצאת עם גרושים שיש להם ילדים. כמו כל אחת מאיתנו היה לה את החלום של משפחה עם זוג הורים אוהבים (ובלי ילדים של מישהי אחרת). אבל היה משהו בחיבור ביניהם, השיחה היתה טובה מהרגע הראשון, החיבור, המשיכה. והוא גם הצהיר שהוא רוצה עוד ילדים. הם הפכו לזוג, מהזוגות שהכל זורם חלק על ההתחלה.
אחרי 3 חודשים הגיע המשבר הראשון:  דורון התחיל לרמוז שהוא לא בשל עדיין לילדים, שהוא לא בטוח שהוא רוצה. הם נפרדו. הם חשבו שהם נפרדו רגע לפני שהם מתאהבים ומתמסרים לגמרי אחד לשניה. אבל זה לא היה "רגע לפני", זה היה "רגע אחרי".
חודשיים הם לא הפסיקו לכאוב את הפרידה, אם בדמעות זולגות על העיניים או בדמעות החרישיות של הלב. שני אנשים שכל-כך מתאימים, כל-כך מאושרים ביחד, אבל נפגשו בזמן הלא נכון. אחרי חודשיים דורון יצר קשר שוב, היא הדפה אותו. אמרה לו במפורש, אני אוהבת אותך, לא היה לי חיבור כזה עם אף אחד, אבל אני לא יכולה לוותר על ילדים בשבילך, אני בסוף אשנא אותך על כך. אני לא יכולה "להכריח" אותך להביא ילדים, אתה לא יכול להכריח את עצמך להביא ילדים איתי רק בשבילי, אתה תשנא את שנינו, אותי ואת הילד/ה שלך (טוב במקרה הזה אני לא מסכימה, לרוב הם בסוף מתאהבים בילדים שלהם, לרוב, לא תמיד. אבל אני לגמרי מסכימה שזה הימור שלא צריך לקחת).
דורון לקח לעצמו זמן, ואחרי שבוע התקשר וביקש מיונית לפגוש אותו לקפה.
- "אני לא יכול להבטיח לך שמחר ארצה ילדים, אני לא בשל לזה עדיין, אבל בתוכי אני רוצה שתהיה לי בת (לדורון יש שני בנים) ואני מאמין שזה יבוא. נהיה ביחד, הקשר יתפתח, נעבור לגור ביחד, בסוף זה יקרה. אני גם יודע שאת בת 40 ואני לא יכול למשוך את זה 5 שנים. אבל תסמכי עלי שארצה לעשות לך טוב, תסמכי על שנינו".
באחת בלילה היא התקשרה: -"מה אני עושה, להאמין לו?"
- "זה הכי טוב שהוא יכול להבטיח בשלב הזה. הרי אם הוא היה אומר לך החלטתי שבשבילך אני אביא ילדים, לא היית רוצה את זה. או לומר לך החודשיים האלה גרמו לי לרצות להביא איתך ילדים גם היו משאירים אותך חסרת ביטחון מולו. זאת ההבטחה הכי טובה שהוא יכול לתת לך".
- "ומה אם הוא בסוף לא ירצה ילדים?"
- "ואם תכירי מישהו שאף פעם לא הביא ילדים ויסתבר שהוא עקר".
- "זה לא אותו דבר, אז נמצא דרך אחרת להביא ילדים, העיקר ששני הצדדים רוצים".
- "אז את צריכה להמר. ואת אפילו לא יודעת אם זה הימור בסיכון נמוך או גבוה".
- "את מכירה אותי, אני פולניה, אני מעדיפה לחשוב שזה הימור בסיכון גבוה".
- "אז אני ממליצה לך להמר, אבל ללכת עד הסוף, להיסחף לאהבה, לתת את כל-כולך תוך כדי הידיעה שזה הימור בסיכון גבוה. כי זאת הדרך היחידה לגרום לזה להצליח".
יונית ודורון חזרו לסיבוב שני שהיה טוב פי-אלף מונים מהסיבוב הראשון. היתה להם זוגיות טובה, ממש טובה. והמון אהבה. והקשר שלה עם הילדים שלו היה טוב משחשבה שיהיה. זה לא שהם לא רבו, היו מריבות וויכוחים, אבל הם הצליחו לפתור את כל המחלוקות, וזה רק חיזק אותם וקרב אותם יותר. והחיים חייכו אליה, עד כדי כך חייכו שאפילו אבא שלה נתן לה סכום כסף לקנות דירה משלה. והיא קנתה.
בשבוע שהיא עברה לגור בה דורון התחיל להתרחק, לא עזר, לא התקשר, ביקש שהיא תבוא אליו כי אין לו כוח לנסוע. היא הרגישה שמשהו קורה. היא ידעה. אישה יודעת דברים כאלה.
היא ידעה שהם 8 חודשים ביחד, שהגיע הזמן לעבור לגור ביחד ולקדם את היחסים, היא הרגישה שהוא לא מוכן עדיין. אבל לא רצתה לדבר על זה. לבסוף הם נאלצו לדבר. הוא הודה שהוא התנהג כמו "אידיוט" כי הוא הבטיח לה ילדים, הוא כל-כך רצה לקיים אבל הוא לא מסוגל. הוא לא רוצה לאבד אותה, אבל הוא לא יכול לומר לה אם ירצה בכלל ילדים. הוא לא התכוון לרמות או להוליך אותה שולל, הוא האמין שתהיה לו שוב משפחה עם ילדים וריח של עוגה ביום שישי בארוחה המשפחתית. הוא רצה, הוא האמין. אבל הוא לא יכול, הוא מרגיש שהוא בוגד בבנים שלו. הוא לא יכול לעשות להם את זה.
היא לא מוכנה לוותר על ילדים, אז הם נפרדו.
כמו שכתבתי דגל האהבה ירד לחצי התורן.
היום היא שלחה לי זר פרחים. מוזר, אני רגילה לקבל הזמנות לחתונה לא זר פרחים כשקשר מסתיים, בפתק היא כתבה:
- "תודה לך, לולא הליווי שלך הייתי מוותרת על הקשר הנפלא שהיה לי עם הגבר הזה. אני לא מתחרטת לרגע, לא מתחרטת שהימרתי. אלה היו ה-8 חודשים הטובים ביותר שהיו לי בחיי, יצאתי מהם בוכה, כואבת, אבל מחוזקת".
אז למה אני מספרת לכם סיפור עצוב במקום לספר לכם רק על "סיפורי הצלחה"?
כי זה סיפור הצלחה בעיני. יונית פרצה בענק את הגבולות שלה, היום היא לא פוחדת להתאהב.
יונית הסכימה להתמסר ליחסים, גם כשלא היה לה ביטחון מלא.
אני כאן מתחייבת לכם שתוך שנה אנחנו רוקדים בחתונה של יונית.
אעדכן אתכם.
שלכם,
יעל
אוהבים את הבלוג של יעל? מתחברים למסרים ולתכנים ואפילו מזדהים? בואו לראות אותה בפעולה מספרת על האימון לזוגיות המיוחד והמרתק שהיא עברה עם ארי, חוויה מיוחדת במינה.
|
בטעינה...