- "מהרגע שבחרתי להיות בקשר איתו עד הסוף – היחסים השתנו. אני מאוהבת, אני מאושרת, כמו שלא הייתי הרבה זמן. כל הזמן התלבטתי והתלבטתי ולא הצלחתי לבחור בו, וגם לא ממש הצלחתי לוותר עליו. זה לא שהקשיים נעלמו עכשיו, אנחנו מתמודדים איתם, אבל הבחירה כאילו עושה קפיצה קוונטית ליחסים. קשה להסביר את זה"
סיגלית גרה שנתיים עם החבר שלה, אך אחרי לבטים רבים החליטה לעזוב אותו. חצי שנה של פרידה הספיקה לה כדי להגיע למסקנה שהיא רוצה לחזור אליו. הסיפור שלהם לא פשוט. הוא גדול ממנה בלא מעט שנים, 17 ליתר דיוק. והגיל הוא לא רק מספר, הוא מביא פערים שצריך להתמודד איתם. חוץ מזה הוא לא ישראלי, אז לא מספיק שיש את ההבדלים ה'רגילים' שבין גברים ונשים שצריך להתמודד איתם, בזוגיות הזו יש גם הבדלים משעותיים של מנטליות שצריך לגשר. הבדלי שפה גם נושא מרכזי, זה יכול להיות קריטי לתקשורת זוגית.אפילו שני אנשים שדוברים את אותה שפה לעיתים רבות נופלים בתחום של תקשורת זוגית! הרבה מכשולים בשביל קשר אחד.
לפעמים אני מדמיינת את האהבה כאילו היא הילדה של הזוג. הם צריכים לטפח אותה, לגונן, להשקיע. אהבה דורשת טיפול והשקעה כמו בילד קטן. ואז אני חושבת לעצמי - האם כל הבעיות שצצות בזוגיות - זה לא יותר מדי נטל לשים על כתפיים של ילדה קטנה, על הכתפיים של האהבה? האם היא יכולה להתמודד עם כל המכשולים האלה שמתגלים בדרך?
זה כייף כשהאהבה מנצחת "כנגד כל הסיכויים", האמת משם אני שואבת את הכוח שלי כמאמנת. לפעמים אנשים שואלים אותי למה אני נלחמת כל-כך להציל כל קשר. התשובה שלי: בגלל אותם מקרים שהכל נראה אבוד, אבל כשהזוג הצליח לגבור על המכשולים - הקשר בינהם עשה קפיצה משמעותית, נהיה יותר חזק ואמיץ ו"בלתי מנוצח" כי יש להם כלים חזקים להתמודד עם הטלטלות של החיים.
השבוע הגיעה סיגלית לארוע שלנו, לספר בפני הקהל את הסיפור שלה, שלהם. להיות מקור להשראה לאנשים שהם בדרך, שיש להם מכשולים רציניים לעבור כדי להצליח ליצר קשר זוגי ארוך ויציב בחיים שלהם. היא סיפרה על כל הדברים שהפריעו לה ביחסים, והיו הרבה. סיפרה על הקושי להיות שלמה עם ההחלטה, בגלל המאבק הפנימי בין הלב למוח. מלחמת הרגש בהגיון התישה אותה. הלב בחר ממזמן אבל זה לא היה הגיוני ללכת עם גבר שאין לו אפילו לא רבע מהדברים שהיא הגדירה לעצמה. הוא לא היה הגבר החתיך (בערך בן גילה), מבוסס, עם עבודה מסודרת, חיים יציבים. לא, הוא גבר נודד, תנו לו לפטופ ואייפד ואיפה שתזרקו אותו הוא יסתדר. היא לא ביקשה "שהוא יפול" אצלה בבית כשותף לדירה. והיא בטח לא התכוונה להתאהב.
השאלה הראשונה שסיגלית נשאלה: "אז מה עשה את ההבדל? מה גרם לך לבסוף לבחור בשון ולהיות שלמה עם הבחירה?"
היא ענתה כי לבסוף המוח הבין ש שון מביא את מה שהכי חשוב לזוגיות. "אנחנו חברים טובים, הוא החבר הכי טוב שלי. הוא דואג לי, הוא מטפל בי, אני מרגישה איתו ביטחון, אני יודעת שהוא יעשה הכל בשבילי. והוא מוכשר מאד וחכם ואמיץ, אז אני באמת יכולה להשען עליו, להיות בטוחה איתו. הוא מביא קשר של אהבה וחברות ודאגה. נכון שהוא לא הביא את סמלי הסטטוס שהיו כל-כך חשובים לי (צעיר, יפה, עשיר), אבל הבנתי שהסמלים האלו הם לא הדברים שבהכרח מביאים אושר ליחסים". סיגלית ציינה שהיה משפט שאמרתי לה, שהיה מאד משמעותי ועוזר לה עד היום עם המאבקים הפנימיים: "להיות בזוגיות זה אף פעם לא כישלון גם אם נפרדים בסוף. להיות רווק הרבה שנים - זאת החוויה הכואבת של כישלון צורב". סיגלית הבינה שכל מה שהיא יכולה לעשות זה להיות הכי טוב שהיא יודעת, לחיות את הזוגיות שיש לה להנות ולהתמסר לה. ומה שיקרה בעתיד, יקרה. ומעל הכל - לא משנה מה יקרה היא תצא מחוזקת.
מישהי בקהל שאלה את שון, החבר שלה, איך הוא הסכים לחזור אליה אחרי שעזבה אותו כך. בהתחלה הוא לא הבין מה בעצם השאלה. "לא פחדת לחזור אליה? מה אם היא תתחרט, ושוב תעזוב ותשבור לך את הלב?"
- "היא לא שברה לי את הלב" הוא ענה. "היא נפרדה ממני. ככה זה ביחסים או שזה מצליח או שלא. היתה לי עוד הזדמנות לבדוק. אז או שהקשר ביננו יצליח וזכיתי באישה המדהימה הזו, או שהפסדתי את מחיר הטיסה לישראל. היא לא שוברת לי את הלב, הקשר מצליח או שלא"
סיגלית היתה עם חשיבה רווקית קלאסי. היא לא הצליחה להנות מההוה כי העתיד הפחיד אותה. לשון חשיבה זוגית קלאסית. היינו בטוחים שזה בטבע שלו, אך הוא הסביר שגם הוא היה "זאב בודד", אבל הוא קרא הרבה ספרים, ועבר הרבה תהליכים כדי לסגל חשיבה של מנצחים. הוא לא עסוק "בהפסדים" הוא לא פוחד מבחירה, הוא לא מפרש פרידה כדחייה, או כשברון לב, אלא כ"משהו שניסיתי ולקח אותי עד לאן שהתאים".
