"אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי עליה אם היא לא רוצה ילדים - ומהר. אני כבר בן 39, השנה אני רוצה משפחה וילדים!"
את המשפט הזה אמר נתן, גבר עם הצלחות מרשימות ברזומה שלו, בהן דוקטורט, מאמר מקצועי שפרסם וזכה להצלחה, עסק נדל"ן מצליח, חיי חברה ענפים, וכמה מערכות יחסים ארוכות: 3 נשים שממש רצו להתחתן, רק שבשבילו זה היה מוקדם מדי.
המשפט שהוא אמר לי הוא לא משפט טיפוסי של גברים. גברים יפסלו נשים שלא צעירות מספיק כי הן לא יכולות "להביא משפחה". גם גבר בן 50 יפסול אישה בת 40 כי הוא רוצה משפחה והיא כבר "בדרגת סיכון". ובכל זאת, הוא לא יאמר משפט כזה. זה בדרך כלל משפט של נשים.
- "זוגיות זה אף פעם לא בזבוז זמן. להיות עכשיו חודשיים לבד - זה יהיה בזבוז זמן" עניתי את המשפט הידוע שלי.
- "תראי יצאתי עם שלוש בחורות בשנה האחרונה, וכל אחת שאמרתי לה שהיא צריכה להחליט, כי אני רוצה להתחתן - ברחה..."
- "בנות כמה הן היו?"
- "בסביבות 28, פלוס מינוס. מה לעשות, אליהן אני נמשך."
- "תגיד, הבחורות שרצו להתחתן איתך, לפני 15 שנה, בנות כמה היו?"
- "בערך באותו גיל... הייתי אידיוט, הייתי צריך להתחתן איתן אז. לא הבנתי, הייתי שאנן."
"חוכמת הבדיעבד" היא חשובה מאד, אם יודעים להפיק ממנה את הלקחים החשובים. "הייתי צריך להתחתן אז" זאת מחשבה שלא מובילה לשום תוצאות, וללא ספק לחשוב אותה זה בזבוז זמן, בזבוז תאי מוח ובזבוז אנרגיה... אבל יש מסקנה חשובה אחת, קטנה, שאפשר להפיק מהעבר שתעשה במקרה הזה שינוי משמעותי לעתיד. ואכן נתן לשמחתי קיבל אותה, עשה את השינוי ותוך 3 חודשים התארס.
- "אגב למה את אומרת שזוגיות זה אף פעם לא בזבוז זמן?" שאל נתן
ניסיתי להסביר לו מתוך עולם המושגים שלו:
- "אתה מתאמן בחדר כושר, נכון? מה המטרה שלך??"
- "לשמור על כושר, זה בריא, זה נותן אנרגיה, עוד ממ.."
-" לא מה היעד שלך, למה אתה רוצה להגיע, מה התוצאה הסופית?"
-" אין יעד, אין תוצאה סופית, זה דרך חיים שלי"
-" מעולה. אז אותו דבר בזוגיות. יש אנשים שבאים לחדר כושר רק שיש להם יעד כמו לרדת במשקל, להראות טוב במפגש מחזור / בר-מצווה / חתונה, מחלה שיש לנצח ועוד. לרוב אלה יהיו המתאמנים שהכי חדורי מוטיבציה, יתאמנו בדבקות, יקחו מאמן אישי, יבואו 5-6 פעמים בשבוע, לא יחמיצו אימון (כי בשבילם זה "קדוש"). אבל... לאחר שהשיגו את המטרה, את היעד שהציבו לעצמם, לאט לאט הם "ידעכו" עד שלבסוף יפסיקו להתאמן. ומצד שני, יש אנשים כמוך, שזה דרך חיים עבורם. יהיו להם שבועות יותר טובים (שלושה אימונים בשבוע) ושבועות חלשים (אחד). לפעמים הם יכנסו לפילאטיס או לספינינג... הם לא יחשבו ש"זה בזבוז זמן כי זה שורף פחות קלוריות", או כי אימון מסוג זה בונה פחות מסת שריר... הם יעשו ספורט, כי זה דרך חיים.
ככה גם בחיפוש זוגיות: הרווקים, בעלי החשיבה ה"רווקית" - ייצאו לדייטים כי יש יעד מסויים, להתחתן. כל דייט או כל מערכת יחסים זוגית אחרת שלא מובילה לחתונה - עבורם זה בזבוז זמן. בינתיים, כמעט בלי לשים לב, הם שנים לבד, "רווקים סדרתיים", וככול שעובר הזמן הם יותר ויותר מתקשים להכנס לקשר זוגי (ברור, אחרי שהתרגלו לרווקות ולעצמאות שלהם), אבל הם - הם לא חושבים שלהיות לבד זה בזבוז זמן.
מוזר לא!!!!!?????
אנשים עם דפוסי חשיבה זוגית פשוט חוגגים יחסים. הם מפלרטטים, יוצאים לדייטים, נכנסים למערכות יחסים מבלי לחשוב יותר מדי אם זה "יוביל לתוצאה", כלומר לחתונה. הם חיים זוגיות, זוגיות היא לא "יעד שצריך להגיע אליו" אלא - זו דרך חיים. לחיות ביחד, לצאת ביחד, להיות עם עוד מישהו/י - זה חשיבה זוגית. הם לא חושבים שלהיות בקשר זוגי זה בזבוז זמן, בדיוק כמו שללכת לפילאטיס זה לא בזבוז זמן, למרות שזה לא בונה מסת שריר כמו משקולות. לעשות ספורט זה אף פעם לא בזבוז, כשם "שלעשות זוגיות" זה אף פעם לא בזבוז זמן, גם אם זה לא מוביל לחתונה. זה שומר על 'שריר הזוגיות' חזק ומוכן לפעולה, כל הזמן."
נתן הבין זאת מיד. הדימוי הזה התאים למושגי-חיים שלו. וכמו שאמרתי הוא עשה את השינוי והתארס צ'יק-צ'ק (כבר ציינתי שהוא היה לחוץ להקים משפחה?? :)
מה לדעתכם היתה המסקנה הנכונה שהיה על נתן להסיק מהעבר שלו?
איזה שינויים הוא עשה, בחשיבה ובהתנהגות, שפתחו את ההזדמנויות שלו?
