למה אין לי זוגיות???
הבלוג של יעל על יחסים ויצירת זוגיות
- "אני לא מבינה למה אין לי זוגיות, עשיתי כל מה שאמרתם, הורדתי מהאינטרנט את כל ההרצאות שאת יכולה לחשוב עליהם, גם מחו"ל, אני לא מבינה - למה, למה אין לי זוגיות? אני מיואשת!"
- "זה קשה. מכירה את ההרגשה. אבל, אחרי ששמעת את ההרצאות וביצעת את המשימות, מה השתנה בתוכך?"
- "אההה... אני יותר מסתורית, יותר נשית. נותנת צ'אנסים לגברים שקודם לא הייתי יוצאת איתם"
- "לא לזה התכוונתי שגית. איזה שינוי משמעותי בדפוסי החשיבה ובאמונות שלך עשית? איזה באנג'י-רגשי קפצת?"
באנג'י-רגשי זה מושג שלנו שאומר שכדי להכנס לזוגיות תמיד יש איזה פחד (לא מודע) שצריך להתגבר עליו וזה מפחיד כמו לקפוץ באנג'י. זה מושג שאחד המתאמנים שלנו טבע, בזמן שהיה בתוכנית הליווי שלנו (הוא אגב נכנס לקשר אחרי 7 שנים של "קצרצרים", כלומר התחלות של קשרים שהגיעו לחודש במקרה הטוב). הוא שיתף אז את הקבוצה שהוא נמצא בקשר 'משמעותי מאד', שהם דיברו על זה ושניהם מאד בעניין. באופן טבעי הנשים בסדנה שאלו אותו: "אז מתי אתם עוברים לגור ביחד?". הוא החוויר, חשב קצת ואמר: "בשבילי, לעבור לגור ביחד זה כמו לקפוץ בנג'י בלי חבל". מאז זה הפך להיות מושג מרכזי אצלנו: כדי להתקדם ביחסים ולפרוץ את מעגל הרווקות צריך לעשות את אחת הקפיצות הכי משמעותיות שעשיתם אי פעם.
- "אני לא מבינה על מה את מדברת"
- "לדוגמה - נגיד שדפוס החשיבה שלך שמוביל אותך שוב ושוב לרווקות הוא צהוב (סתם בחרתי צבע בשביל הדוגמה), יש לך מחשבות צהובות. ואת קוראת מאמרים, מבצעת פעולות שהצבע שלהן הוא אדום, אז רק תצבעי את "הצהוב" שלך ותקבלי בסוף סוג של כתום או צהוב כהה, שזה רק וריאציה של הצהוב. לא באמת עשית שינוי מהיסוד. לא החלפת צבע יסוד, עשית שינוי קטן בהתנהגויות (רק שינית גוון) ככה גם בהתנהלות שלך בזוגיות: דפוס החשיבה הרווקי שמכשיל אותך שוב ושוב זה שאת כל הזמן עסוקה בעתיד כל הזמן בודקת האם הוא "Mariage Material". את שוב ושוב פוסלת גברים כי את פוחדת להתאהב, ועד שלא תסכימי לא לדעת מה צופן העתיד, להכנס לקשר מבלי להיות בטוחה שאת רוצה אותו, עד שלא תסכימי להסתכן בכאב לב, לא באמת תשני את הדפוס הבסיסי שחוסם אותך מזוגיות."
- "אמרתי לך מההתחלה שאם האימון הוא לגרום לי להתפשר אז אני לא צריכה אימון"
אנשים מאד מאד מאד רוצים זוגיות. אבל לא מוכנים לעבור את השינוי, הלא פשוט, שהם חייבים לעשות. אז הם משתמשים בערך ה"פשרה" כסיבה, בנתיים הם חיים שנים ברווקות מחכים לאחד אבל את המציאות הזו הם לא מגדירים פשרה הם יאמרו לעצמם "עדיף לבד מאשר זוגיות פשרה". כל זמן שחשיבת היסוד של שגית היא "עדיף לבד מאשר...." היא לא תייצר תוצאות חדשות, היא 'תחשוב צהוב' ובמאמרים שתקרא היא תשתמש כדי לחזק את החשיבה הזו. זה מפחיד לחשוב שאולי לא עדיף לבד....זה מפחיד אבל שינוי הוא לא פשרה - הוא משהו אחר לגמרי, מחוץ לציר שעובר בין "פשרה" ובין "בדיוק-מה-שחיפשתי". מרבית האנשים שנמצאים 'בחיפוש' הרבה זמן 
נפגעו הרבה פעמים, מפתחים נוקשות מחשבתית ואז לא מוכנים לקבל מה שהוא לא בדיוק מה שהם תיכננו, בעיניהם זאת פשרה (ארי כל השנים האלה עוד בסוף להתפשר. אני זוכרת שכשהתחלתי להבין שאני צריכה לשנות את המחשבה הכאב הראשון החזק היה על כל השנים שפיספסתי, יכולתי כבר..). אימון (Coaching) לא מדבר על פשרה. אימון מדבר על פתיחת אפשרויות, על שינוי ערכים, על אופק חדש ושונה. ממש לא על פשרה, נהפוך-הוא: אימון מדבר על מימוש את היכולת הזוגית בדרך הטובה ביותר! ככה גם שגית - היא רוצה שינוי, היא עושה המון פעולות לשינוי, פעולות קוגנטיביות, שכלתניות. אבל במקרה שלה - הרגש, הפחד להתאהב ולהפגע, כל כך חזק שזה עבורה כמו "לקפוץ בנג'י בלי חבל". אז היא רוצה להרגיש את המשיכה מהרגע הראשון, היא חושבת שזה מה שיתן לה את הביטחון "שזה זה", אבל היא מתקשה להבין שאין, לא קיים ולא יהיה הביטחון הזה שהיא מחפשת. אף אחד לא יכול להבטיח עתיד, גם לא אנשים שנשואים לבני/ות זוגם. אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיה עוד כאב לב בדרך, אז במקום להתגמש ולקבל את האימון שלי ולתת לי להוביל אותה - כי אחרי הכל היא באה אלי שאוביל אותה לשינוי - היא כל הזמן מנסה להסביר לי מה אני צריכה לעשות כדי להוביל אותה לתוצאות, בטענה ש"תראי אותי, תהיי קשובה לצרכים שלי,את מלבישה עלי את הדרך שלך...".
אני באמת מאמינה שהיא רוצה להשתנות, אלא שזה בתחום העיוורון שלה ותפקידי כמאמנת הוא לפתוח את תחום העיוורון. וכשהלב פוחד מאד קשה לפתוח לו את העיניים.
- "חברה שלי היתה באימון והיא זימנה את הגבר עד לרמת צבע השיער שלו והשם שלו, אז למה את מצפה ממני להתפשר?"
- "שגית, ומה אני אמרתי לך כשהצגת לי את הטענה הזו בפעם הראשונה, השניה והשלישית?" (אמרתי לה שאני לא מאמנת בגישה הזו, אני לא יודעת לאמן בגישה הזו, אני יודעת לאמן רק בגישה שלי, שהיא שונה. אני כמו פרה שנותנת חלב, אי אפשר לבקש ממני לתת שוקו)
- "אני לא אצא עם מישהו ארבעה חודשים ואשרוף את הזמן שלי"
- "מסכימה. כל זמן שיש לך 'ראש צהוב' זה לא יקרה אבל כשתשני את החשיבה שלך, את רק צריכה להסכים לשנות 'הצבע שלך' זה יקרה. "
- "מה זה לשנות צבע?"
- "זה אנלוגיה לחשיבה זוגית שאומרת שעד שלא יוצאים עם גבר לפחות 3 חודשים, את לא באמת יכולה לדעת האם יהיה לך 'טוב או רע'. וכדי שתסכימי לצאת לפחות 3 חודשים גם אם "את לא יודעת שזה זה" את צריכה שנות את החשיבה שזוגיות זמנית היא בזבוז זמן. כל רגע של רווקות הוא בזבוז זמן של זוגיות, זוגיות אף פעם אינה בזבוז זמן אלא דרך חיים.
בואי נראה דוגמאות מהחיים שלך:
מנחם - יצאת איתו לפני 7 שנים לשלושה דייטים והיום את מתחרטת כי אז הוא היה מובטל ואת לא יוצאת עם מובטלים והיום הוא נשוי עובד ומצליח כמו שחיפשת.
אבירם - עזבת אותו כי הוא היה גרוש עם שני ילדים ואת לא היית מוכנה לצאת עם גרוש+, אבל היום את מוכנה ואפילו מעדיפה גרושים עם ילדים כי הם מיומנים בלהיות בזוגיות.
ובארבעת החודשים האחרונים יצאת אולי עם 3 גברים רלוונטים, כך שאם היית מוכנה לצאת אם ולדימיר עד היום, שזה בדיוק 3 חודשים ורק היום היית עוזבת אותו, מצבך היה אותו דבר, אלא שבמקרה כזה לא באמת בזבזת 3 חודשים - להיפך, עשית יחסים ושיפרת את המיומנות הזוגית שלך!"
- "אבל יעל, אני לא מכונה. הייתי נקשרת, אולי הייתי מתאהבת בו, מדובר באנשים, מדובר ברגשות."
- "להזכירך שגית, לא הסכמת לצאת איתו כי הוא לא מעורר אצלך את הרגש שאת רוצה, בחור טוב שמתייחס מאד יפה ומשקיע בך המון, אבל לא היתה משיכה חזקה. אז למה את פוחדת להתאהב במישהו שאמרת במפורש ש'את מכירה את עצמך ואין סיכוי'. את לא רואה את הסתירה שבהלך החשיבה שלך?" כשמזהים את הפארדוכס, הסתירה הפנימית שקיימת אז מתחילה להיות תזוזה מחשבתית.
" בוא נראה את זה בהיסטוריה הזוגית שלך: עכשיו הסיפור שלך עם ירון, בדיוק אותו דבר כמו הסיפור עם ולדימיר. אז את מוכנה לצאת איתו עכשיו 3 חודשים?"
- "דייי, לא איתו, עם הבא אני מבטיחה. הוא חנון, הוא עושה כל מה שאני מבקשת, אני לא נמשכת"
- "שגית עם יד על הלב, מה הסיכוי שאם הוא יתחתן בעוד חצי שנה תחשבי עליו שהוא פיספוס? מה הסיכוי שתמצאי את עצמך עכשיו עוד 3 חודשים בלי מישהו, האם יש מצב שזה יקרה?"
- "כן יש מצב"
- "אני לא מבקשת שתתחתני איתו, אפילו אל תכירי אותו לחברים ולמשפחה. אני גם לא מבקשת שתוותרי על אהבה ומשיכה. אני רק מבקשת שתקחי 3 חודשים עם הליווי והאימון שלי, ונראה אם האהבה הזו שכל-כך חשובה לך מתעוררת. לא מוותרים על אהבה, רק נותנים לה להתעורר בהדרגה ולא ליפול עליך בום מהשמים. זה יהיה שינוי צבע יסוד מצהוב לאדום."
שגית הסכימה אבל לא הצליחה. לאט לאט היא הצליחה להבין מה זה "לשנות חשיבה". הבחור אחריו (4 חודשים אחרי) גם היה בחור ממש טוב, פוטנציאל טוב אבל לא ריגש אותה (כן, שוב אותו סיפור, כמה מפתיע). היא הסכימה איתו לצאת 3 חודשים, אפילו הכירה אותו למשפחה ולחברים, הסכימה להנות מהתחושה של 'יש לי חבר גם אם הוא לא האחד', ובסוף נפרדה ממנו אחרי 4 חודשים, אפילו בכתה והתגעגעה, אבל היתה שלמה עם הפרידה. היא הבינה בתוכה שזה לא היה בזבוז זמן, היא לא התחרטה לרגע על הזמן שהיתה איתו (לא כמו כל החרטות שהיו לה על גברים שפסלה מבלי לנסות).
ואז הגיע תמיר. אין לי מושג איך זה עובד אבל אחרי עשרות פעמים שזה קרה - אנחנו כבר יכולים לומר בוודאות שזה קורה. תמיר היה מהרגע הראשון מישהו שהיא רצתה. אומנם לא היו הפרפרים שתמיד היא חיפשה אבל היה משהו "נכון". היא ידעה לומר שהיא רוצה מאד שזה יצליח למרות שיש דברים שמפריעים לה. והם התארסו אחרי חצי שנה. בדרך היו לבטים ושאלות, לא הכל הלך חלק, האגדות קורות רק ב... אגדות. אבל היא היתה מוכנה לקחת את הזמן לוודא שההחלטות שלה נכונות לה.
לא פשוט לקפוץ בנג'י,אבל כשמגיעים לזה בתהליך הנכון זה קצת פחות מפחיד ואפילו - לאחר מעשה - מרגש.
אבל אם מלכתחילה לא מוכנים לקפוץ, אז זה בטוח לא קורה.
שלכם באהבה,
יעל
