"היא סיפרה לאחותי על המריבה שהיתה ביננו, למרות שביקשתי ממנה לא לדבר עם אף אחד מהמשפחה שלי. היא עשתה את זה בכוונה כדי לפגוע בי. בחיים אני לא אסמוך עליה יותר. אין טעם להמשיך בקשר הזה.  אמרתי לך שאי-אפשר לסמוך עליה ואת דחפת אותי ליחסים האלה ולכל ההסכם הזה. אמרתי לך שאני צריך לעזוב אותה ואת לא הקשבת לי והכרחת אותי להשאר. בגללך הסתבכתי עם כל המשפחה שלי, אין טעם להמשיך באימון הזה!"
והוא טרק לי את הטלפון.

אור, גבר בן 48 ולא היה אף פעם במערכת יחסים ארוכה. היו לו מלא מערכות יחסים קצרות (חודש / חודש וחצי), ברוב המקרים הוא זה שמסיים את הקשר, מבחינתו בכל פעם הבחורה עשתה פשלה נוראית, בלתי נסלחת. הוא כמעט הצליח לשכנע אותי שהוא צודק והיתה שם סיבה אמיתית לעזוב. אבל רק כמעט, כי מאד מאד קשה לשכנע אותי שפרידה זו דרך לפתרון בעיות. פרידה היא בריחה, היא לא פתרון.
ולמחודדי החושים שבינכם, קרוב לוודאי ששמתם לב שהאסטרטגיה של אור לפתרון בעיות ביחסים היא בריחה/נטישה. באותו משפט, בלי לקחת אויר, הוא נטש אותי ואת בת זוגתו, שאגב מאד מצאה חן בעיניו.

אם הוא היה אישה – הייתי מתקשרת ומנדנדת לו, שוב ושוב ושוב עד שהוא היה מוכן לדבר איתי.
אבל מה לעשות, הוא גבר – קודם צריך לתת לו ללבן את הדברים בעצמו. ואז מגששים מסביב. אז אחרי שבוע שלחתי מייל, רק שאלה.
"האם אתה באמת מאמין שרציתי שתפגע, שידעתי שזה מה שיקרה ובכל זאת דחפתי אותך לקשר הזה?" 
הוא ענה שברור שלא עשיתי את זה בכוונה, אבל הוא מצפה ממני, כמאמנת, ליותר והוא כועס על שלא הקשבתי לו.
אם הוא היה אישה – אז הייתי כותבת לו תשובה במייל באורך של דף פוליו , אבל הוא גבר ואני אישה ולמזלי אני יודעת את "דרך האישה בגבר", אז שאלתי שתי שאלות:
 - "האם אתה מצפה ממני שאני לא אעשה בכלל טעויות?"
 - "האם היה ביננו הסכם, שלא משנה מה יקרה, להפסיק את תהליך האימון זאת לא אופציה?"
מכאן נכנסנו לדיון על היחסים שלי ושלו, כי יש לו איתי זוגיות והיא משקפת את תפיסת הזוגיות שלו ואיך שהוא מתמודד איתי כך הוא מתמודד עם זוגיות בחיים שלו. ולדבר על היחסים שביננו קל יותר מאשר על "החיים האמיתיים".

המקרה של אור הוא רק דוגמה למתאמנים שמתאכזבים ממני בתהליך האימון כי לא עמדתי בציפיות שלהם וכשאני מעמתת אותם עם הציפיות שיש להם ממני הם מבינים שהם ציפו ממני להיות "המלאך הגואל שלהם". הם מגלים שאני רק בת-אדם, שגם אני לפעמים עושה טעויות ויכול להיות שהטעויות שלי יכאיבו להם ואז הם מתאכזבים, וכמנהגם של רווקים, עוזבים. דרך התהליך איתי הם מצליחים לזהות את דפוס החשיבה הזה ולראות איך זה ליווה אותם בכל מערכות היחסים שהיו להם. עם הזמן הם מגלים שמה שהם הגדירו כטעות שלי, ברוב המקרים בכלל לא הייתה טעות אלא גישה אחרת, הסתכלות אחרת. אותה טעות שהם עושים בקשרים ובגינה הם כבר שנים לא נכנסים ליחסים, אני מבקשת מהם לא לעשות ואז הם כועסים עלי.

כשהבטחתי לאור שאני עוד אעשה כמה וכמה טעויות וגם כמה דברים שהוא לא יאהב אבל נצליח לתקן כל טעות, נצליח להתגבר על כל כאב, ובמקביל הוא הצליח להאמין "בטוהר הכוונות שלי" והוא הצליח לראות שבאמת כל מה שאני עושה זה כדי להוביל אותו לזוגיות אז הוא הצליח לראות את עצמו. פתאום הוא ראה את האמונה הלא-מודעת שלו שבנות הזוג שלו הן לא לטובתו, הוא לא האמין שהן יסלחו לו על טעויות שהוא עשה ויעשה. הוא הצליח להודות לעצמו וגם בפני שהוא "טרק את הדלת" כי הוא עשה טעות ביחסים, הוא בעצמו פגע בבת-זוגתו, הוא בעצמו הבטיח ולא קיים. הוא ציפה מעצמו ליותר ולא רצה שאגלה שהוא לא "המתאמן הכי טוב שלי".

דרך היחסים איתי לא רק דיברנו על יחסים אלא ממש "עשינו יחסים", התעקשנו על היחסים, התאמצנו שהם יצליחו, אחרי הכל יש לנו מטרה משותפת (שהוא יתחתן)! אז תיקנו את "הטעויות" או יותר מדויק לומר גישרנו על הפערים שהיו לנו בתפיסת תהליך האימון. עשינו תאום ציפיות חדש. ואז הוא הצליח לעשות את אותו תהליך עם בת הזוג שלו, "קשה באימונים..." אתם יודעים.

♥   אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם תמליצו להם עלינו   ♥
♥   אם אתם רוצים להודות לנו תמליצו לחברים שלכם עלינו   ♥