האם ואיך אפשר לזמן זוגיות לחיינו מאת: יעל לב-אור ש: איך מזמנים זוגיות? שולחים מייל? עושים הזמנה בדואר? מתקשרים?! ת: כמובן שלא... מה שצריך לעשות זה לחשוב עליה, להרגיש אותה, לדמיין אותה - והיא באה.   מחשבה+רגש = זימון ש: אז אם זה כל-כך פשוט מדוע לא כל הרווקים והרווקות הפנויים והפנויות שמייחלים לזוגיות נמצאים כבר בזוגיות המיוחלת? ת: הם כן! הם נמצאים ב"זוגיות" המזומנת אך היא לא הזוגיות המיוחלת ולכן הם נפלטים ממנה באופן פאסיבי (נעזבים) או באופן אקטיבי (עוזבים).  טענה ש"כל אחד שרוצה זוגיות וחושב עליה, מזמן אותה" היא מדויקת. אך לא כל אחד מודע למה שהוא מזמן, לא כל המחשבות שלנו הם מודעות, חלקן  (רובן!) הם מחשבות של התת-מודע. ש: מה ההבדל בין 'זוגיות מזומנת' לבין 'זוגיות מיוחלת'? ת: במקרה של רווקים/ות ופנויים/ות הרבה פעמים הזוגיות המיוחלת היא איזו פנטזיה לא ריאלית. ב"פנטזיה לא ריאלית" אין הכוונה לפנטזיה על זוגיות שיש בה אהבה, הערכה, כבוד, שיתוף פעולה, הקשבה, מסירות, הבנה, התאמה, צמיחה, תמיכה, שמחה, הומור, שפע, כסף וכו'. זוהי דוגמא לזוגיות מושגת בהחלט ואינה נחשבת ללא ריאלית, זוגיות כזו ניתן לזמן. "פנטזיה לא ריאלית" היא לדמיין את עצמנו מתנהלים בזוגיות כאילו אנחנו אדם אחר, האדם שהיינו רוצים להיות אבל אנחנו עדיין לא ואולי גם לא נהיה. לדוגמא: טיפוס שהוא קנאי ותלותי ידמיין את עצמו "נותן Space" או טיפוס שהוא "עצבני" עם פתיל קצר, ידמיין את עצמו מגיב ברוגע, שלווה ושיקול דעת. טיפוס שהוא עצור במין ידמיין את עצמו משוחרר. ואז כשמגיעה "הזוגיות המזומנת" הם מתנהגים כהרגלם: מקנאים, תלותיים, עצורים, עצבניים... כי לבן/ת הזוג אין שום קשר לתכונות שהם לא מרוצים מעצמם, ולבסוף הם לא מרוצים מהזוגיות ונפלטים ממנה. ש: אם הם מפנטזים על "להיות מי שהם לא" אז אלו המחשבות שלהם, זו בעצם הזוגיות שהם מזמנים, אז מאיפה מגיעה "הזוגיות המזומנת" שהם לא רוצים? ת: יש בשאלה שתי נקודות להתייחסות: אחת מה אנשים מזמנים והשנייה ההבדל בין זוגיות שלא רוצים לבין זוגיות שנפלטים ממנה. אחת: הזוגיות שהאדם חשב עליה זו הזוגיות שמגיעה. אנשים נוטים להגדיר דברים על דרך השלילה, הם לא רוצים זוגיות כמו של ההורים שלהם, הם לא רוצים זוגיות כמו של האחות שלהם, לא רוצים טיפוס קמצן, לא שמן, לא דתי, לא... בנוסף לכל הלאוים שמתרוצצים להם במחשבות הם גם עסוקים בפחד שלהם מהאפשרות שלא תהיה להם זוגיות, הבדידות, הבושה, היאוש... אלו הם המחשבות שטורדות אותם. המוח "חושב בתמונות" אז התמונות שמתרוצצות להם במחשבות הן של קמצנים, שמנים, דתיים, של הוריהם, אחותם, חיים בגפם...  אלו המחשבות המרכזיות שלהם וכאמור מחשבה = זימון. השנייה: יש הבדל בין זוגיות שלא רוצים אותה לבין זוגיות שלא מסוגלים להתקיים בה ונפלטים ממנה. הרבה פעמים בזוגיות ש"הגיעה" יש הרבה מהאיכויות שהאדם רוצה לעצמו וזו הזוגיות שהוא זימן לעצמו אך תשומת הלב שלו מופנית להתנהגויות שלו ולמי שהוא היה רוצה להיות או לתכונות שהוא לא אוהב אצל בת הזוג, במקום לשים לב שיש בזוגיות שהוא נמצא בה הרבה מהאוצר שהוא מחפש. ש: שוב, אם זה כל-כך פשוט ורק צריך לחשוב על תמונות של הזוגיות שאנחנו רוצים במקום מה אנחנו לא רוצים ולדמיין את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו ולא מי שהיינו רוצים, אז כולם כבר יכלו להיות בזוגיות זה לא כל-כך קשה לדמיין את זה?  ת: זה נכון ולא נכון. הקונספט פשוט אך היישום מורכב. עם זאת, בהחלט כל אחד יכול. כל אחד יכול להיות בזוגיות מספקת וטובה!  יש מקרים שמתובנה כזו פשוטה אנשים עושים שינוי מיידי ואחרי שנים של רווקות הם מוצאים בן/בת זוג או אחרי שנים של זוגיות קשה הם מתגרשים או עושים שינוי משמעותי אחר. אבל יש גם הרבה מקרים שנדרש תהליך עמוק ונדרש זמן. לכל אדם יש אמונות ופחדים שהוא לא לגמרי מודע אליהם ויש תחום עיוורון לגבי עצמו וגם אם הוא מטפל מדופלם או מאמן בחסד עליון הוא עדיין עיוור לגבי עצמו. ולכן הוא לא רואה מה מעכב אותו, או מדוע הוא תמיד נופל על אותם קשרים בעיתיים. התת-מודע הוא מורכב ומפותל ויש לו "חוקים וכללים" שאינם זהים למודע ולכן ידע או תובנה לא תמיד מספיקים ונדרש תהליך וטכניקות של תת-מודע.  ש: אז כל אחד בעזרת טכניקות של תת-מודע יכול לזמן (ולקבל) זוגיות שיש בה אהבה, הערכה, כבוד, שיתוף פעולה, הקשבה, מסירות, הבנה, התאמה, צמיחה, תמיכה, שימחה, הומור, שפע, כסף? ת: לא. זוגיות כזו יכול "באמת" לזמן רק מי שהערכים האלה הם הערכים שמאד חשובים לו. עד כמה שהומור נשמע אחלה לא לכולם זה ערך מהחשובים או כסף, או כל ערך אחר. אבל ה"בעיה" האמיתית היא שאנשים מזמנים במחשבות שלהם את ה "אדם" איתו הם היו רוצים לחיות: שחום, גבוה, מעשן, אקדמאי, מפנק, מבוסס, ספורטאי. ובכך הם מצמצמים את האפשרויות שלהם. כדאי לחשוב על התחושות שרוצים שיהיו בזוגיות (ולא רק של ההתאהבות): ביטחון, שלווה, התרגשות... או על האיכויות של בן-הזוג: יציב, רגוע, בטוח בעצמו... ועל הערכים של הזוגיות: שיתוף, כבוד והערכה, התחשבות... ש: אז אפשר "לקבל הכל" או שצריך להתפשר? ת: גם בשאלה הזו יש שני דברים שדורשים התייחסות: ההבדל בין "פשרה" ובין "וויתור", ומה זה "הכל". פשרה וויתור: אנשים שמתקשים להכנס לזוגיות כי הם לא רוצים להתפשר מנוהלים על-ידי אמונות ופחדים מודעים ולא מודעים, שמובילים אותם שוב ושוב חזרה לרווקות. בתהליך של שינוי אמונות כך שאנשים אלו יוכלו להוביל את עצמם לקשר מספק, מטבע הדברים ישתנו העדיפויות שלהם והחשיבות שהם מייחסים ל"רשימת המכולת". כך שבשלב הסופי יתכן שסעיפים נרחבים מהרשימה ימחקו מתוך אמונה חדשה, ולא מתוך פשרה. לקבל "הכל": מה זה בעצם "הכל"? בלונדינית עם עיניים כחולות שקוראים לה דינה, וגרה בהרצליה-פיתוח? תאורטית אפשר לצאת עם כל אחת, להשפיע עליה שתצבע את השיער, תשים עדשות מגע כחולות, תשנה את שמה וביחד תעברו לגור בהרצליה-פיתוח. אבל, בתהליך של העלאת אמונות מהתת-מודע למודע בודקים מה המשמעות של כל אחד מהפרמטרים האלה, ומה תרומתם לקשר הזוגי המזומן, וקרוב לוודאי שמאחורי כל פרמטר מסתתרת אמונה/צורך/רצון שאותה אפשר לספק בדרכים רבות נוספות מלבד "עיניים כחולות". אז כן, אפשר להשיג "הכל", אבל תוך כדי התהליך "הכל" יקבל גוונים וכיוונים חדשים!