הבלוג של יעל השמות בדויים, הסיפורים - מהחיים

"כל מה שאני עושה - היא אף פעם לא מרוצה!"

- "עשיתי בדיוק מה שאמרת. שאלתי אותה אם היא רוצה סרט או הופעה. היא אמרה שלא מתאים לה. אז נתתי לה לבחור והיא בחרה מסעדה"
- "היא בחרה מסעדה מתוך אופציות שאתה הצעת, או ששאלת אותה 'אז מה את רוצה?' "
- "תראי, אנחנו יוצאים כבר הרבה, נראה לי איזה 10 פעמים. אבל כל פעם שאני מציע משהו - היא עושה פרצוף ומבקשת משהו אחר"

אסף הגיע לסדנה בגיל 33. מהנדס מבוסס, עם הרבה ביטחון בעבודה, אבל מעט ביטחון עם נשים. טוב, יותר נכון להגיד - לגמרי חסר ביטחון עם נשים. היו כמה נשים שהתחילו איתו בעבודה אבל הוא לא שם לב. תמר ביניהן. היא ניסתה להתחיל איתו במשך כמה חודשים (אגב היום הם גרים ביחד) אבל עד שלא הפנתי את תשומת ליבו לזה שהיא מעוניינת בו הוא חשב שהיא מתנהגת כמו "קולגה שצריכה עזרה מפעם לפעם", והוא הרי מומחה בתחום שלו, אז הוא לא קלט...

בתחילת תהליך האימון שלו הוא בחר להיות אסרטיבי ויוזם, ככה הוא אמר שהוא מרגיש גברי, ומוערך. אבל איכשהו בסוף הוא תמיד עשה מה שהיא רוצה. לטענתו, תמר לא מכבדת, משתלטת, אגואיסטית. והכי קשה שהיא מתלוננת כל הזמן שהוא לא מספיק מפנק, לא משקיע, לא יוזם. מה שעוד יותר מוריד לו את המוטיבציה.
מין מעגל קסמים שלילי שכזה.

בתחילת היחסים התאמנו על להציע דברים ו"להיות נוכח". לא להכנס לויכוחים אבל גם לא לוותר על הרצונות שלו. עשינו משחקי תפקידים שוב ושוב על הדברים שחשובים לו, ואיך הוא מנהל איתה שיחה כאשר היא מתעקשת. דבר נוסף - הפתעות שהוא מודיע לה שהוא עושה לה (כדי לחסום את הצורך שלה בשליטה). בדקנו עיקר וטפל, כלומר הגדרנו את החזיתות בהם הוא יעמוד על שלו ועל מה אין לו בעיה לוותר. זה תהליך לא פשוט, למען האמת אפילו מורכב, של הגדרת ערכים, רגשות, סדרי עדיפויות וניקוי התניות ממערכות יחסים ישנות. אחרי חצי שנה (מה לעשות, זה לא קורה תוך שבוע) הוא הרגיש שהוא מצליח לעמוד על שלו ושהיא מקשיבה לו. הוא העריך את עצמו. ואז הוא גם הרגיש סוף סוף שהוא יכול לעבור לגור איתה, ואכן תוך חודש הם עברו לגור ביחד.

זה לא סוף הסיפור, הם לא "חיו באושר ועושר". זה באגדות, אנחנו חיים במציאות.
לפני כחודש תמר התקשרה אלי כעוסה ובוכה:

- "אסף רוצה לעזוב. אמרתי לו שידבר איתך. הוא עקשן, הוא לא מסכים. הוא אמר שאת תגידי לו שאת לא מאמנת אותו כדי לגרום לי להשתנות, שמבחינתך אני לא אשתנה. למה את אומרת לו שאני לא אשתנה? תתקשרי אליו, תדברי איתו בבקשה, תאמרי לו שאני אשתנה, תאמרי לו שהוא צריך להשקיע בי יותר, שגבר צריך ליזום ולחזר הרבה. אני קראתי את הבלוג שלך את תמיד אומרת שגבר צריך להיות היוזם. תגידי לו גם ש....."

- "עצרי תמר! תשימי לב, עכשיו את מצווה עלי מה לעשות!! בגלל זה בדיוק הוא רוצה לעזוב אותך!"
תמר השתתקה. אחרי כמה שניות היא התחילה להסביר לי שבאמת הוא לפעמים יוזם, אבל הרעיונות שלו בנאליים ומשעממים. הוא לא מקשיב למה שהיא מבקשת, הוא לא קולט רמזים, הוא לא מצליח להפנים באמת מה היא רוצה... ועוד שטף טענות שהייתי צריכה לקטוע. אני הסברתי לה שהרבה נשים שיש להן צורך בשליטה נופלות במקום הזה: הן משתוקקות שיובילו אותן, משתוקקות לשחרר קצת שליטה, אבל לא מאפשרות זאת. "הוא הפסיק ליזום ולהשקיע כי את לא מעריכה את מה שהוא עושה בשבילך, כל הזמן יש לך ביקורת. זוכרת שהוא הביא לך זר פרחים לתפקיד החדש? את התלוננת שאת לא אוהבת חמניות... אז מה אם את לא אוהבת חמניות? זו באמת הפואנטה? רמזת לו על זה עשרות פעמים, אז הוא לא זכר בדיוק, אבל הוא זכר להביא פרחים! מגיעה לו "מדליה" (מדליה = מחמאה המנוסחת באופן המתאים לדפוסי החשיבה של המוח הגברי). במקום זה הוא קיבל תלונה!?"

תמר קיבלה ממני תרגיל - חודש ימים לשאול אותו מה בא לו לעשות ולהסכים לכל דבר כאילו זאת היתה הבחירה שלה וכמובן לתת לו מדליות על כמה מהבחירות (לא על כולן, רוב הגברים יחשבו שזה לא אמין אם על כל דבר פתאום היא תתן מדליה). היא ניסתה, כצפוי, להתנגד. אמרה ש"מה פתאום הוא לא יתחשב בדיעה שלי", שהיא מרגישה מושפלת, שהוא יפסיק להעריך אותה.... ניסתה לשכנע אותי שהתרגיל הזה לא מתאים לה, אולי נמצא תרגיל אחר, יותר טוב. ובכל פעם שהיא התלוננה או בכתה לי, עניתי לה תשובה אחת בלבד: "ממוש, זה רק חודש, שחררי שליטה רק לחודש!".  ידעתי שהיא תגרור אותי לדיאלוג של שליטה ישירה או עקיפה, ולא ניכנסתי איתה לתחום הזה.

לקראת סוף אותו חודש משהו השתנה אצלה. פתאום היתה לה "הארה" שעל כל דבר שאסף עושה יש לה דיעה, ולא רק זה - היא חייבת להביע אותה. אין אצלה "עיקר" ו"טפל" כמו שביקשתי ממנה להגדיר. היא הבינה שבשבילה לא לומר את כל מה שהיא רוצה, חושבת, מרגישה, או לא להתעקש על הרצונות שלה, זה להיות 'כנועה' כמו אימא שלה ואחותה. "את מבינה, אז אני כל הזמן אומרת להן שהן צריכות לעמוד על שלהן והן לא מסוגלות, ובסופו של דבר הן נשואות וטוב להן, ואני זאת שרוצים לעזוב אותה וכל הזמן לא מרוצה".
רק כאשר הגדרנו את ההתנהלות מול גבר כ"חוכמה נשית" היא היתה מוכנה לקבל זאת וללהתחיל לעשות שינוי.
בשלב הזה אסף התקשר וביקש מפגש. זה רק היה מפגש רענון. הזכרתי לו את התהליך של עיקר וטפל, של משחקי התפקידים ומה הם משפטי המפתח שעליו לומר לתמר שמרככים אותה.
"מה לעשות, זוגיות זה דבר דינמי. ערכים משתנים וסדרי עדיפות משתנים, תצטרך פעם בכמה זמן לרענן. זאת החוליה החלשה שלך, שלכם. כל הזמן תצטרכו לחזק אותה"

חיזור קיים בכל שלב של היחסים, מרגע יצירת הקשר הראשוני (טלפון / פניה באתר...) וגם אחרי 20 או 40 שנות נישואין. אישה רוצה שגבר יסחוף אותה, יוביל אותה, יתן לה ביטחון, אבל להרבה נשים אין את הסבלנות לחכות שהם יעשו זאת, אין את אורך-הרוח להשתמש בכלי החוכמה הנשית שהן ניחנו בהם.
גבר רוצה להיות דון-ז'ואן. מלא ביטחון, אסרטיבי, החלטי... כזה שנשים נמסות בידיו. אבל להרבה גברים כיום אין את הכוח, הסבלנות או הנחישות להתמודד עם העולם הרגשי של נשים, בעיקר לא כשהן מתלוננות ומלאות בטענות כלפיהם, שלא לדבר על דחיה קרה ומזלזלת. אז הם מוותרים מהר.
אז האישה מתלוננת שהיא לא מקבלות יחס ותשומת לב. הגבר מתכווץ יותר ויותר.
מעגל קסמים שלילי, שבלי מודעות (לעיתים בלי אימון) - כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו.

טיפ חשוב לנשים:
תנו לגברים להוביל, גם אם הם לא מובילים אתכם במדוייק. יש דרך לכוון אותם לעשות מה שחשוב לנו, ועדיין הם ירגישו גבריים בהובלה שלהם.

טיפ חשוב לגברים:
"נצחו" את הדרקונים כדי להשיג את האישה. ה"דרקונים" הם המכשולים השונים בדרך, חלק מהם שמה האישה עצמה! (בצורה לא מודעת). עמדו על שלכם, היו נחושים.
 
 שלכם באהבה, יעל
 

♥ רוצים לעזור לחברים שלכם להשתפר במציאת זוגיות ובתקשורת זוגית? שילחו להם את הבלוג! ♥