השבוע אני עצובה באופן מיוחד. פעם בכמה חודשים יוצא שמתאמן או מתאמנת מגיעים למחלוקת בזוגיות שלהם, ובגלל הפערים שבין המינים, ההבדלים שביו נוגה למאדים הקשר מתפרק. שני אנשים שאוהבים זה את זו עם פוטנציאל גדול לזוגיות טובה - שלא מצליחים לגשר על הפערים.
השבוע זה קרה. השבוע הרגשתי כמו לביאה שמגינה על הגורים שלה. אבל הגור לא רצה שיגנו עליו.

יש לי מתאמן מעל גיל 45. ירון. פעם ראשונה שהוא גר עם חברה. מעבר לגור ביחד תמיד מלווה במשבר ביחסים (נדירים הם הזוגות שזה לא קורה להם). ירון הוא אחד האנשים הכי שקולים, עקביים, סבלניים ונינוחים שהכרתי. הוא ובת זוגתו התמודדו בצורה מרהיבה עם הפערים, המחלוקות והקשיים של תחילת קשר. ואז הם עברו לגור ביחד. לחבר שני בתים לבית אחד זה קשה! זה שעובר לגור אצל בן/ת הזוג מרגיש אורח, זה שעוברים לגור אצלו מרגיש שפולשים לו לבית. הרצון של "המתארח" להרגיש שזה גם הבית שלו, להביא את הטעם שלו, הסגנון שלו לתוך הבית, נחווה הרבה פעמים כביקורת אצל "המארח": "מה הטעם שלי לא יפה בעינייך", "חשבתי שאת אוהבת את הבית, שהוא יפה בעיניך אז למה לשנות"...

סביב המעבר היו להם הרבה מתחים, וויכוחים, האשמות, עלבונות. תקשורת זוגית היא קשה מאד, אם לא לומדים לריב נכון, אם לא לומדים לריב מריבות אלגנטיות (והרוב לא לומדים את זה), מריבות ששומרות על כבוד הדדי, היחסים עלולים להתפרק, זה לא מיקרי שמעל 30 אחוז מהזוגות מתגרשים, הם לא יודעים לריב נכון. אז ירון התמודד עם הפחדים והכעסים של נופר, עד שהפחד שלו גבר עליו. זה בסדר לעמוד איתן מול סערה רגשית של בת הזוג שלך, אבל כשאתה בעצמך מלא בחששות ופחדים, להכיל את שניהם זה יותר מידי. ואז הוא הגיע לגבול שלו.

גבול של נשים וגברים הוא שונה אנרגטית. אישה היא כמו נהר שעלה על גדותיו (טוב, אולי יותר נכון להגיד שזה נראה כמו ביוב אחרי שירד מבול) וגבר הוא כמו גומייה שנקרעת - מתנתק. לפני שבוע קבלתי SMS מנופר: "הוא עזב אותי". הייתי בהלם. ירון לאורך כל הקשר היה איתי בקשר, שיתף בטוב, התייעץ כשהיו להם קשיים. אז איך הוא לא סיפר לי? ירון הוא גבר, וכמו שאמרנו כשגברים עוברים את הגבול הם מתנתקים. הוא התנתק לא רק מהחברה שלו, גם ממני! הוא התכנס בתוך עצמו, רצה שיעזבו אותו לנפשו, התחפר במערה שלו. הוא לא היה מוכן לדבר איתי.

ידעתי שאין מה לעשות. אי אפשר להוציא גבר מהמערה, אלא רק לחכות בסבלנות שיירגע ואז אפשר יהיה לדבר איתו על הכל. אבל יש כאן בעיה - כי בצד השני יש את נופר, פגועה, מאוכזבת, עצובה, ואם יעבור יותר מדי זמן היא תגיע לנקודת האל-חזור שלה. אחרי הנקודה הזו היא כבר לא תרצה לחזור אליו. אם ירון ייעלם ליותר מדי זמן, נופר כבר לא תשכח לו את זה, כבר לא תסמוך עליו. ואז כשהוא ירצה להחזיר אותה אליו (והוא ירצה - כי הוא אוהב אותה, כי הוא כבר מבין שזה קורה אצל כל הזוגות, גם אם נופר "דרמטית" למרות שהיא לא הרבה יותר דרמטית מנשים אחרות), הוא יצטרך לעבור "מבחן-לחץ" כלומר היא תעשה לו דרמות, כעסים, "תעמיד אותו למבחן" (לא מודע) כדי לבדוק שהיא יכולה לסמוך עליו שלא יעזוב אותה שוב, גם כשהיא "דרמטית" (זו גם מעין סימולציה למה שיכול להיות כשיש לה "התקף" בגלל הורמונים - של הריון ולידה).

לצערי מה שקורה בהרבה מקרים, הגבר חוזר לאחר זמן כי הוא חושב שהאישה הבינה שהוא לא מוכן יותר לדרמות האלה ומקווה שהיא "למדה את הלקח" ותפסיק איתן. אבל מה שקורה אחרי זה זה בדיוק להיפך, לא רק שהיא לא דרמטית - היא פי-כמה יותר דרמטית!

אז אני מודאגת. אני מחפשת דרכים להוציא אותו מהמערה לפני שהיא תעבור את נקודת האל-חזור שלה. פתאום נזכרתי בפעילות שעשינו בשיתוף פעולה עם הספארי, על חיזור של בעלי חיים. מלך החיות שלנו כדי להיות זכאי ללביאה ממש סובל, יש "מנגנון" שפוצע אותו בצורה רצינית בזמן הזיווג. מה לעשות, ככה זה גם בטבע האנושי, גבר צריך להיות ראוי לאישה, הוא צריך להוכיח את הגבריות שלו דרך התמודדות עם הקשיים שהיא מערימה עליו.

שלכם, יעל

♥   אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם תמליצו להם עלינו   ♥
♥   אם אתם רוצים להודות לנו תמליצו לחברים שלכם עלינו   ♥