אני לא צריך אימון לזוגיות!  - אז למה אתה עדיין לבד?! (חלק ב')

במקרה של ניסן החלק העיקרי של האימון מתרחש בשלב האירוסין. הוא יודע להגיע לשלב הזה  "עם עיניים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב", עד היום לא הצליח לעבור אותו. << לקריאת חלק א' - נא ללחוץ כאן >>

ניסן בדרך כלל כבש נשים שהן לא "הכי יפות" בעיניו. הוא היה הולך על נשים שהיה לו קל לכבוש אותן אם כי מבחינת סטטוס חברתי הן "כיבוש נחשב" (ניסוח שלו). אבל לאורך כל היחסים היו לו דרישות וטענות וביקורת.
החיים היו צריכים להיות ע"פ דרכו, כמו שאמרנו My way קלאסי.
על מנת להבטיח שניסן יצליח לעבור את שלב האירוסין, היה חשוב מאד שבשלב הראשון הוא יתחיל רק עם הנשים הכי מוצלחות בעיניו, שהכיבוש לא יהיה לו פשוט והוא לא יוותר לעצמו.

כמו שאתם מתארים לעצמכם, זה לא היה פשוט. אומנם אני מקצוענית בעיניו של ניסן, אבל הוא עם תפיסת חשיבה של My way ולכן הוא לא הקשיב לי כשאמרתי לו שדנית היא אותה גברת בשינוי אדרת.  היא אומנם יפיפיה בעיניו אך הוא לא מעריך את האינטיליגנציה שלה, מה שהכניס אותה לקטגוריה של "כיבוש קל".  תוך חודש היא עברה לגור אצלו. אחרי 4 חודשים היא התחילה לדבר על חתונה. הוא התלבט, זה מה שהוא סיפר לעצמו.
בעיני הוא לא באמת התלבט, הוא פשוט עם דפוס של פרפרים בבטן – הוא חייב את החיים דרמטים, הוא מאד נהנה מהדרמה (ולמרות שהוא לכאורה סובל מהן, הוא פשוט לא מצליח להימנע מהדרמות במישור הזוגי).
כמובן כשהגיע שלב האירוסין הוא הגיע למסקנה שדנית לא מספיק ייצוגית בהתנהגות שלה, וגם (לטענתו) לא מספיק אימהית. אז הוא עזב.

לאחר ההתנסות עם דנית הוא הסכים להקשיב לי. את שירז הוא הכיר בקורס. הוא ניסה לדבר איתה כמה פעמים אבל היא לא ממש שיתפה פעולה. ככה במשך כחודש וחצי היא לא היתה מושגת. הוא רצה לוותר אבל אני התעקשתי (לא כי ידעתי שזה יצליח, אני לא חוזה עתידות) אני פשוט חשבתי שהוא צריך לפתח את השריר של הגבר שמתמודד עם 'לא' של אישה מבלי שזה יפיל אותו. כשהיא לא הגיבה לחיזור הוא התחיל עם העוקצנות, בדיוק כמו שהיה איתי בתחילת התהליך – הוא היה עוקצני, הוא הדף, גרם לי לא לרצות אותו. ככה הוא התחיל להתנהג עם שירז כשלא הראתה עניין. אחרי שיכנועים ואימון הוא הסכים לצאת מתוך ההרגלים הישנים שלו, ולכבוש. להיות אדיב, להיות ג'נטלמן. הוא הבין שכשהוא מצליח להשיג בחורה מהר הוא מאבד עניין. "מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם". מצד שני - אם בחורה לא מגיבה מיד לחיזור שלו אז הוא מוותר.

lose lose situation קלאסי.

זה לא היה לו פשוט. בשבוע הראשון הוא היה "משותק", לא התקרב אליה. כשישבו במקרה אחד ליד השניה הוא לא פנה אליה כי לא רצה שיצאו לו משפטים עוקצניים, אבל גם לא רצה להחמיא לה.
- "אני מרגיש טמבל, להחמיא לבחורה ששמה עלי פס?! סליחה, אבל אני לא מהבחורים הפתטים האלה שמנסים להתחיל עם נשים שבכלל לא בליגה שלהם"
- "מה זאת אומרת 'לא בליגה שלהם'?! ואני חשבתי שכל בני האדם נולדו שווים, טעות שלי"
- "זאת סתם פלצנות והתייפיפות, זה משפט יפה לתלות על פלקט החוקה בלשכת ראש הממשלה. בחיים זה אחרת. נראה לך שבר רפאלי חושבת שאני בליגה שלה?"
- "זה לא רלוונטי בעיני, זה עניין של קבוצות שיוך. יש מלא אנשים מפורסמים, דוגמניות, וכד', שהתחתנו עם אנשים שלא בקבוצת המפורסמים או העשירים. להזכירך, לא סתם יש סיפורי אגדות כמו סינדרלה, אנשים שונים יש להם בחירות שונות. באהבה כללי המשחק קצת שונים, אתה יכול למצוא את עצמך נדלק או מתאהב בבחורה שכביכול "אינה בליגה שלך". עכשיו זה רק עניין של בחירה, האם הרגש יהיה מבחינתך הכי חשוב, או - סטטוס חברתי. אתה יודע להתחיל עם נשים, אתה יודע לגרום להן לרצות אותך, אתה יכול גם לגרום לה - זה יכול להצליח, ויכול לא. זה בטוח לא יצליח אם תוותר ותהיה עוקצני."

זה עבד.
הם היו ביחד שנה לפני שהתחילו לדבר על לעבור לגור ביחד.

- "ברור לי שאם אנחנו עוברים לגור ביחד זה ללכת על כל הקופה. משגע אותי לחשוב שזאת הבחורה האחרונה. בדיוק באו למחלקה שלנו שתי סטז'ריות צעירות, יפיפיות, הריח שלהן משגע אותי. שירז קצת שמנה, אני לא אוהב את הצבע החדש בשיער שלה, ראיתי שערות לבנות, חשבתי שהיא לא צובעת שזה הצבע הטבעי שלה. זה קצת כמו לרמות גבר... אמרתי לה שהיא צריכה להוריד בלייזר, איזה אישה פרימיטיבית לא מורידה בלייזר... היא לא קונה מתנות לאחיינים שלה, בקושי משחקת איתם, לא כזו אימא הייתי רוצה לילדים שלי", והוא המשיך והמשיך...

הוא הסכים לעבור לגור איתה, אם כי הוא עדיין לא הביא טבעת. לזכותו ייאמר שהוא הצליח לא לברוח ולא לקלקל את הקשר. זה השלב שעד היום הוא ברח ממנו.
שירז מוכנה שהוא יסע פעם בשנה למזרח ושם יעשה מה שהוא רוצה, שלא יספר לה, היא לא תדע. אבל בארץ הוא חייב להיות נאמן. הוא לא מוכן כי היא התנתה את זה שגם לה מותר, זה מטריף אותו. הוא לא יכול לחשוב שיגעו בה, ומצידו הוא לא יכול לוותר על לגעת (לכבוש) נשים אחרות.

עבורו, כאן מתחיל האימון האמיתי. ניסן יודע לעשות קשרים - הוא לא יודע להתחתן (כמו אלה שגרושים פעמים שלוש, הם יודעים לעשות את כל הדרך עד החופה אבל מתקשים להחזיק קשר). עד היום כשהגיע לשלב הזה הוא סיפר לעצמו שמלכתחילה הבחורה היתה פשרה ויש טובות יותר ועזב אותן בשביל מישהי 'בליגה אחרת', ליגה שהוא לא באמת ניסה להיכנס אליה. עם שירז הוא לא יכול היה לומר זאת לעצמו, הוא הבין שבכל בחורה הוא ימצא פגמים ואם הוא יעזוב אותה הוא יגיע בעוד שנה לאותה נקודה בדיוק.
 
מותר האדם מן הבהמה? זהו בדיוק השלב באימון שצריך לתת לחלקים הבוגרים שלנו לנהל את היחסים. בעולם הרגש והתשוקה אין פיתרון. הפיתרון נמצא בעולם הבוגר, של ההגיון, של הערכים. כמו שלא גונבים גם אם אף אחד לא רואה, או לא עושים כל עבירה אחרת מתוך בחירה בחיים ערכיים, ככה גם בחיי הנישואים. בחירה בוגרת וערכית. ניסן מבין שהבחירה היא באורח החיים שהוא רוצה לחיות.

זה לא קשור לשירז, זה קשור לבחירה שלו בחיי רווקת או בחיי נישואין. הוא מבין שלגבר שיש לו דפוסי חשיבה רווקיים, והיום הוא מכיר בהם, חיי רווקות הם דרך חיים שהוא בחר בה שוב ושוב, ונישואים הם חיים של פשרה של ויתורים גדולים, והוא עכשיו צריך לבדוק אם הוא מוכן לעשות את הויתור עבור... עבור מה? כן, בשבילו זו תעלומה, עבור חיים שהוא אף פעם לא ניסה.

דילמה: ניסן מסכים לנסות שניקח את המחשבות האלה לכיוון של תהליך "אבל", פרידה מכל הנשים שהוא לא יכול להיות איתן, פרידה מכל מה שהוא חלם שהאישה שלו תהיה ושירז לא תהיה. במקום להתלבט, במקום להתנדנד – להתאבל, להיפרד מהפנטזיה.

נתתי לו חודש להתלבט ולקבל החלטה. אין טעם למשוך את זה מעבר לכך, שכן שום מידע חדש לא יתווסף בחודש הזה שיוכל להטות את ההחלטה שלו לצד זה או אחר. אז אחזור אליכם בעוד חודש עם ההחלטה.

שלכם באהבה,
יעל