לפני חודשיים שיתפתי אתכם בדילמה של צחי ושירז. הם התחילו קשר בלי שום כוונה רצינית - שירז בת 38 נפרדה מקשר של 3 שנים צחי בן 32 היה חודשיים לפי נסיעה לחו"ל. הם נכנסו בטעות להריון ולא ידעו מה לעשות. שירז לא רצתה להפיל (בעיקר בגילה) ולא רצתה לנסוע לחו"ל עם צחי. צחי לא רצה להיות אבא אבל לא רצה לבקש משירז לעשות הפלה, הוא גם לא רצה להיות אבא שחי בקצה השני של העולם ולא היתה לו שום כוונה לחיות בארץ. כמו שציינתי דילמה אז דילמה שניראת על-פניו בלתי פתירה.
להזכירכם הקושי הגדול במצבים כאלה זה להשאיר "ראש-פתוח"  להחזיק את האמונה שגם דרך שניראת חסומה, בלתי פתירה בעליל יכולה להפתח והפתרון יהיה לשביעות רצון שני הצדדים. אף אחד לא יצטרך להתפשר או לעשות הקרבה לטובת האחר.

אז הדרך נפתחה. בהתחלה בנסיבות לא משמחות.  ההריון לא החזיק ושירז עברה הפלה טבעית. לכאורה הדרך נפתחה לגמרי. צחי יכול להגשים את חלומו ולעבור לחיות בחו"ל, שירז יכולה להמשיך הלאה, היא לא צריכה להיות אם חד-הורית. אבל אחרי החוויה ששירז וצחי עברו ביחד הם הבינו שהם רוצים לחיות ביחד, שהתקשורת בינהם מעולה, אם הם עברו כזה משבר בכזו צורה "אלגנטית" כמו שהגדיר את זה צחי, אז שירז היא האישה שהוא רוצה לחיות איתה. שירז ראתה שצחי כנראה ממש אוהב אותה אם הוא לא ביקש/לחץ עליה לעשות הפלה למרות שהיא ידעה שהוא לא רוצה ילד. אף פעם היא לא ניתקלה בכזה גבר "אצילי", היא לא רוצה לוותר עליו. אבל שירז רצתה לחיות בארץ צחי רצה לחיות בחו"ל.

התרגיל הראשון שנתתי להם היה משחקי תפקידים לשבוע ימים: שירז היתה צריכה לשכנע את צחי שהדבר הנכון ביותר עבורם הוא שהיא תעבור לגור איתו בחו"ל ושם הם יקימו משפחה. צחי היה צריך לשכנע את שירז שהדבר הנכון לעשות זה להשאר בארץ קרוב למשפחה ולגדל את הילד בחינוך ישראלי.
בשבוע הראשון הם בכלל לא הצליחו לעשות את התרגיל, בשבוע השני קצת ורק אחרי 3 שבועות הם ממש "ניכנסו לתפקיד" אבל אחרי 5 ימים היתה ההפלה. הם לא דברו על הנושא במשך שבועיים, רק התחפרו כל אחד בעצמו. היו צריכים שקט ומרחב כדי לעכל את מה שעבר עליהם.

בנתיים צחי טס לשבועיים לבקר באתר שיוצב בו לחפיפה ראשונה, לחפש דירה להתמקם לפני שהוא מעביר את כל החיים שלו. להפתעתו הוא גילה שהחיים בחו"ל זוהרים רק כשאתה רווק, אבל כשיש מישהי שאתה אוהב מעבר לים, זה לא כל-כך תענוג, הגעגוע היה קשה הוא בכלל לא נהנה שם. שירז גם כל-כך התגעגעה לצחי (ההורמונים עזרו להקצין את הרגשות שלה) וחשבה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי להיות איתו, אפילו לחיות בחו"ל.

אז הם טסים ביחד לשלוש שנים, אם יהיה טוב הם ישארו שם, אם זה בכלל יתאפשר, אם לא אז הם יחזרו לארץ. איפה הם יחיו, פתאום נראה להם לא ממש חשוב. הם מצטטים לי את המשפט שאמרתי להם בתחילת האימון - "גם מה שנראה לכם עכשיו "קו-אדום" עקרון נעלה שלא תוותרו עליו, יכול להתהפך ובדיעבד לא תבינו למה בכלל התעקשתם עליו".

שלכם, יעל

איזו דרך חסומה נפתחה עבורכם? ספרו לנו!

♥   אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם תמליצו להם עלינו   ♥
♥   אם אתם רוצים להודות לנו תמליצו לחברים שלכם עלינו   ♥