"למה את רודפת אחריהם אם הם מדברים אליך ככה, מוותרים עליך בכזאת קלות ואת רודפת אחריהם, בדיוק כמו שהיית עם ארי, רדפת אחריו למרות שהוא לא רצה אותך. אמרת לי שהרגשת סמרטוטה ועכשיו את מתנהגת בדיוק אותו דבר, לא השתנית בכלל"

ליאת מתאמנת בתחילת התהליך, הגיעה לסדנה כי בשמונה שנים האחרונות היא יוצאת למלא דייטים, אפילו מצליחה, די בקלות, לעבור דייטים ראשונים ונכנסת ליחסים אבל איכשהו הם נעלמים אחרי חודש וחצי/חודשיים. היא התקשרה נסערת (אחרי שקראה את הבלוג שכתבתי בשבוע שעבר על אור שהתאכזב ממני ורצה להפסיק את האימון). אני אוהבת את הכנות שלה ואת הישירות שלה, רוב האנשים חושבים את זה אבל לא מעיזים לומר. ליאת "יורה" חופשי. הבעיה שהיא כנה וישירה עד כאב גם בתחילת יחסים, גם עם הגברים שהיא יוצאת איתם, מוקדם מאד, מוקדם מידי.

אז, "כאן" בין השורות הכל נשמע וורוד, פתיר, אפילו קצת סטרילי - "והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה" (אני לא מאמנת עיסקית אז לא מבטיחה עושר). אבל בחיים זה הרבה יותר מורכב. זה קשה לי, מכעיס, מעציב, מטריד אותי בכל פעם שמתאמן או מתאמנת מחליטים "לפטר" אותי. דבר ראשון מתעוררות השאלות האם יכולתי לנהל את השיחה אחרת? האם דחפתי מהר מידי? מוקדם מידי? האם אני רוצה שתהיה להם זוגיות יותר משהם רוצים לעצמם? האם הם בורחים כי הנה זה מצליח, וזה מפחיד? האם הם בורחים כי בטוחים שהם יהרסו? כל השאלות האלה עוברות לי בשניות במחשבה.

ולפעמים אפילו, לרגע עוברת לי המחשבה "לא רוצה לא צריך, שילך, יש לי מספיק מתאמנים   יש לי מספיק פרנסה, אני אחזיר לו את הכסף, מה אני צריכה את זה? מהיום אני אאמן רק את אלה שמחוייבים לתהליך, רק אלה שלא בורחים כשקשה, אלה שבוחרים בי ואני אחתים אותם... ואני אקליט אותם.. ו..". כן המחשבה הזו עוברת. יודעים למה? כי האינסטינקט הראשוני שלי הוא חשיבה רווקית, וזאת חשיבה רווקית קלאסית. לא סתם הייתי רווקה עד גיל 37, חשיבה רווקית היא הטבע הראשון שלי. חשיבה זוגיות היא לא טבעית לי, התאמנתי עליה, ואני ממשיכה להתאמן. אז אני לוקחת הרבה אוויר, אומרת לעצמי את המשפט שהתאמנתי עליו למצבים כאלה - "הסנדלר לא הולך יחף, הסנדל רץ בנעלי עקב"

ומתמקדת במה שחשוב באמת - מה ליאת צריכה ממני?

1. שארדוף אחריה - שלא אעלם כמו כל הגברים, כשהיא מדברת אליהם כמו שהיא דברה אלי.
2. שאבטיח לה שלא אתן לה להרגיש "סמרטוטה" כי "הפוסל במומו פוסל", כי היא בעצמה רודפת אחרי גברים כשהם עוזבים אותה. 

אז היא צריכה את שניהם. כמו שאמרתי ליאת היא כנה וישירה עד כאב. והיא יכולה מהיום ועד סוף הימים לטעון בפני שהיא צריכה להיות "עצמה", "טבעית", "אמיתית", היא לא צריכה לשחק ומי שלא יכול להתמודד עם האמת אז הוא לא גבר, ומי שלא מתאים לו שילך... אבל זה לא יעזור לה. זה מה שמשאיר אותה לבד.
האימון הלא פשוט שליאת צריכה לעבור הוא להסכים "להיות אישה" ואחרי שהיא תסכים להיות אישה היא צריכה למצוא את הרכות שבתוכה, את הנשיות, את עוצמת השבריריות של אישה.
כאשר היא תתן ביטוי לחלק הנשי שבה, היא תלמד לדבר אל גברים בדרך שמקדמת אותה ליחסים, זה לא יהיה משחק, או "צבוע ואינטרסנטי", זה יהיה שלה, זה יהיה אותנטי וטבעי. ואז הם לא יעלמו. או יותר נכון, הוא ייעלם אבל היא תדע להחזיר אותו. ועד שהיא תלמד להתנהל ככה אני אספוג את הריקושטים, אני ארדוף אחריה אם יהיה צורך ואני לא אתן לה לרדוף אחרי גברים שנעלמו, אלא אלמד אותה למשוך אותם אליה.

♥   אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם תמליצו להם עלינו   ♥
♥   אם אתם רוצים להודות לנו תמליצו לחברים שלכם עלינו   ♥