זוגיות או רווקות? זאת השאלה!
הבלוג של יעל על יחסים ויצירת זוגיות

- "היא התקשרה ונתנה את נאום הנשים המפורסם, נו בספר הזה, על האקס המיתולוגי, היא נתנה לזה שם, 'שיחת יחסינו לאן'. זה עצבן אותי, לא רוצה אותי בסדר אבל מתחילה לנתח אותי. מי ביקש ממנה?"
רונן רווק תל-אביבי בן 38, מעולה בהתחלות. הוא כל הזמן ב"תחילת קשר", כל פעם מחדש בטוח ש"הפעם זה שונה, היא שונה מנשים אחרות", וכל פעם בסביבות חודשיים פלוס מינוס - זה נגמר. וגם במקרים שזה בגלל שהן עזבו אותו - אני רואה את החוקיות. רונן הוא מחבל. לא, לא של החמאס. הוא מחבל לעצמו ביחסים.
שאלתי אותו: "אז מה היה הניתוח של ורדה-רזיאל-ז'קונט האישית שלך?". זה שם הכינוי שהוא נתן לבחורה האחרונה שיצא איתה. כל הזמן היא ניתחה. את כולם. 
וכולם בעיניה היו שפוטים או סמרטוטות. 
- "הרגיל.  'אתה לא משקיע, אתה פוחד מאינטימיות, אי אפשר לדבר איתך על רגשות. אתה נשוי לחברים שלך ולעבודה שלך. לאף אישה אין סיכוי אצלך'. אלה הם עיקרי הדברים. רק שהיא היתה צריכה חצי שעה בשביל להגיד את כל זה"
- "אהה... אז מה עשית הפעם?"
- "הגזמת לא?! דיברתי עם כמה מאמנים (קואצ'רים) אצלי בעבודה. הם אמרו שהתפקיד של מאמן זה לסמוך על המתאמן שלו. אבל את, את כל הזמן מאשימה אותי, את לא סומכת עלי."
- "יש כל מיני סוגי אימון.  התפקיד שלי, מבחינתי, הוא להביא אותך לתוצאות. וכשאתה שוכח את הסיבה לשמה באת, כי לך זה 'קשה מדי' או 'המחיר כבד מדי' - תפקידי להחזיק לך את המטרה. המשפט שאני תמיד מזכירה לך: חלומות מתגשמים..... כי עכשיו יבוא הנאום שלך שזה לא בשבילך"

רונן בא לאימון דילמה. מטרת האימון היתה לבדוק האם הוא רוצה זוגיות או לא. כל פעם שהוא לבד מעל 3 שבועות הוא בטוח שהוא הגבר שנולד לזוגיות, ואז הוא נכנס לקשר והתחזוקה שאישה צריכה גומרת אותו, ואז הוא מחליט שזוגיות לא בשבילו. ככה זה כבר כ-10 שנים. עשרות נשים. הוא לא מצליח להיות לבד יותר מחודשיים ולא מצליח להיות בזוגיות יותר מחודשיים. אז הצבנו יעד ראשון: להיות 4 חודשים לבד או 4 חודשים בקשר זוגי ורק אז ננסה לקבל החלטה. 
בכלים שיש לרשותי כמאמנת, אנחנו לא מקבלים החלטות בשיחות בחדר, את ההחלטות אנחנו מקבלים מהשטח. 

- "הייתי במפגש חברים ביום שישי בערב, היתה שם מישהי חד הורית"
- "תן לי לנחש, אתה חושב על להביא ילד איתה ולוותר על כל עניין הזוגיות. צודקת?"
- "טוב, אז כבר אמרתי את הרעיון הזה כמה פעמים, אבל זה יותר חזק מתמיד"
- "גם את זה אמרת. שזה יותר חזק מתמיד.  תקשיב רונן, אתה עוד מעט שנה באימון ובקושי התקדמנו. נגמרו לי הכלים שיש ברשותי. אני לא יודעת איך להמשיך עזור לך"
אימון לא פשוט. ניסינו לעשות דימיון מודרך, אסטרטגיית דיסני, שיחות עם חלקים, משחקי תפקידים, תירגולי פריצת גבולות, משימות בתוך יחסים, משימות כשהוא לבד. בחדר האימון - הוא אלוף. אבל בשטח - הוא לא מתגבר. אפילו עלתה האופציה ללכת לטיפול רגשי (פסיכולוג/ית), אבל הוא טוען שהוא היה חצי שנה וזה עזר לו קצת, אבל רחוק ממה שדרוש.
יש מונח שאנחנו קוראים לו: קפיצת בנג'י רגשית. אתה יכול לחבר את האדם לחבלים, להעלות אותו עם המנוף למעלה, אבל אתה לא יכול לדחוף אותו, הוא חייב לקפוץ לבד. ככה גם ברגש, אנחנו יכולים ללוות את המתאמן עד לנקודות התורפה שלו, להתאמן איתו "ביבש" על ההתמודדות בזמן אמת, אבל בשטח - הוא זה שצריך לקפוץ. רונן אלוף בלמצוא "אתרי בנג'י" וכל פעם מחדש "מתחבר לחבלים" (לבחורה), מלא בביטחון כאילו הוא קפץ כבר עשרות פעמים. אבל כשמגיע הזמן לקפוץ - הוא נסוג, מוותר. 
בשיחת "תורת המחירים" הגדרנו שהוא יתחיל בלהיות ארבעה חודשים בזוגיות ואז ארבעה חודשים לבד ואחרי זה נחליט. הוא בחר להיות קודם בזוגיות ואחרי זה לבד.  8 חודשים ו-4 נשים עברו, הוא לא הצליח להשאר מעל חודשיים עם אף אחת מהן. מתברר שאחרי חודשים הוא מחחיל לבטל דייטים, מבקש מהאישה ש"תשלם פעם אחת" את החשבון ואז הוא מזמין ארוחה ב-250 ש"ח ולא אוכל חצי (כן, מה שקראתם), הוא מתחיל לשאול שאלות על חברות... זה רק חלק מההתנהגויות "האציליות" שלו בדרכו לחבל ביחסים. לפני שהוא יצא עם הבחורה האחרונה עשינו הסכם - הוא בוחר את הבחורה שהוא רוצה והוא מחזיק איתה 4 חודשים. לא משנה מה הוא ירגיש בדרך - הוא נשאר ויכול לעזוב אחרי 4 חודשים. ועוד הוא התחייב לעשות הכל כדי לתת לבחורה ביטחון ולהימנע מ"קונצים" שיגרמו לה לעזוב.  

כמו הסיפור על העקרב שמבקש מהצפרדע שתעביר אותו את הנהר ובאמצע הדרך הוא עוקץ אותה ושניהם טובעים... ככה רונן. "עקרב" קלאסי.

- "אני בעייתי. אני יודע"
- "אוף אני שונאת את המשפט הזה, הוא כזה משפט תבוסתני. לא שמעתי אותך אומר את זה על מקום העבודה שלך. בעבר, במשך 5 שנים לא הצלת להחזיק עבודה יותר מחודש והנה - יצרת מציאות. אתה מחזיק כבר 5 שנים באותה עבודה. זה לא היה קורה אם היית כל הזמן אומר לעצמך שאתה בעייתי."
- "נו אז הצלחת לעזור לי עם העבודה. למה את מוותרת עכשיו??"
-"אני לא מוותרת, אני בנקודה של חשיבה משותפת איך ממשיכים מכאן. אם אני לא מצליחה להוביל אותך לתוצאות, למה שתרצה להמשיך את האימון?!"
- "אני מאמין בך. אני סומך עליך. הצלחתי איתך בעבודה אני אצליח איתך גם כאן. למה את לא סומכת עלי?!"
- "כי עשיתי את כל מה שאני יודעת ולא הבאתי אותך לתוצאה. אני חושבת שאולי כדאי שתתאמן אצל ארי"

ניהלנו במשך שעתיים וחצי שיחה בה הוא מנסה לשכנע אותי להמשיך לאמן אותו, ואני מנסה להבין ממנו למה להתעקש על אימון אם אני לא מובילה אותו לקבל החלטה שהוא שלם עם עצמו לגביה. זה באמת לא משנה מה הוא יחליט, להיות לבד או להיות בזוגיות - העיקר שהוא יחליט. (אחד מדפוסי החשיבה שמאפיין הרבה רווקים זה חוסר החלטיות. הם תמיד חושבים שזה "בגללו" או "בגללה", אבל ההתנדנדות, הקושי לקבל החלטה - לגמרי שלהם, לא משנה עם מי הם יוצאים).
אחרי ששנינו היינו מותשים הוא אמר משפט "אבל את המאמנת הכי טובה לזוגיות שאני מכיר, אם את לא תצליחי להכניס אותי לזוגיות, אז אבוד עלי."

פתאום נפל לי האסימון והרגשתי אהבלה לגמרי. הכתובת היתה על הקיר. כבר שנה! אני כל כך ניסיתי להיות אובייקטיבית ולא לתת לנטיה שלי "להילחם על זוגיות" להשפיע על האימון. רציתי לתת לו להרגיש ש"לבחור ברווקות" זה בסדר כמו לבחור בזוגיות. זה שאני באופן אישי "לוחמת-על לזוגיות", אני אשים את הטבע הזה שלי בצד ואעזור לו לבחור, אני מאמנת שיש לה את היכולת לא להתערב למתאמנים במטרות שהם מציבים לעצמם. הם מציבים את המטרה, אני מובילה את הדרך.  כל כך שמתי את "הלוחמת לזוגיות" ב"hold" שלא ראיתי את המובן מאליו. שאם רונן בחר לבוא למאמנת לזוגיות שהוא בעצמו מאמין ש"תמכור את נשמתה כדי להוביל זוג לחופה" (זאת הבדיחה האישית שלו עלי) הרי הבחירה שלו נמצאת בבחירה בי.

"תקשיב ותקשיב לי טוב: נמאס לי. מעכשיו אני בוחרת. זהו, איבדת את זכות הבחירה. אם אתה רוצה להישאר אצלי כמתאמן - אנחנו מפסיקים עם הסיפור שאתה מספר לעצמך כבר שנים. מעכשיו האימון הוא לחתונה. לא 'לבדוק אם מתאים', לא 'זוגיות בתנאי ש...'. מהיום אני מאמנת אותך להתחתן. האם אני ברורה?"
זה היה לא יאומן, כל שפת הגוף שלו השתנתה. משהו בו הפך להיות כמו ילד קטן ואבוד.
לפני שהוא הלך הוא חיבק אותי חיבוק ארוך ובסוף אמר לי: "אני מבין שאני צריך אישה שתלטנית, שתקבע. אחרת זה פשוט לא יקרה."

שלכם באהבה,
יעל