הבלוג של יעל השמות בדויים,  הסיפורים - מהחיים

"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה"

פעם פעם "כשגרנו בכפר" החתונות נראו אחרת. כל אחד היה תורם ועוזר במה שידע לעשות: האמנים קישטו את הבית, התופרים תפרו את שמלת הכלה, המוסיקאים ניגנו, הלהטוטנים ליהטטו והבשלנים בישלו. כל אחד תרם את חלקו להרמת החתונה. והיום? מה החלק שלנו בשמחה, מה התרומה, מה העשייה? לתת צ'ק שמן (או לא שמן)...

באופן טבעי, כמאמנים לזוגיות בשנים האחרונות הלכנו לעשרות חתונות של בוגרי תוכנית הליווי שלנו. התרגשנו כל פעם מהטקס, מהשמחה והאהבה הרבה שכולם מפזרים ומהעייניים של הכלה מתחת לחופה (אנקדוטה מעניינת: בשנה האחרונה היינו ב-3 חתונות של נשים שהיו בהריון בחודש רביעי/חמישי, זה הכי יפה בעולם, הן קורנות כפול :-) .

אבל בחתונה האחרונה שהיינו התרגשנו במיוחד, היא היתה שונה לגמרי, היא היתה כמו החתונות הכפריות בהן אחד תורם את חלקו. אחד הזוגות הכי מדהימים שהכרנו. גבר ואישה שהיו אצלנו בסדנה, הכירו, עברו תהליך לא פשוט (כמובן זה אף פעם לא פשוט), ולבסוף התחתנו. זה היה ערב קסום במיוחד.

יגעת ומצאת תאמין!
ירון וגלית הכירו בתוכנית הליווי 'עד החתונה' שלנו. גלית באה לעשות את הסדנה פעם נוספת. מתברר שרבים עושים את הסדנה פעם שניה. בפעם הראשונה המשתתפים מקבלים כל-כך הרבה ידע שפשוט קשה לעכל הכל, אז חוזרים שוב, הפעם כבוגרים, עם ביטחון שנבנה בפעם הראשונה. לעשות שוב את הסדנה זאת חויה אחרת לגמרי.

האמת שבתחילת הסדנה הם לא ממש שמו לב אחת לשניה. גלית בכלל ניסתה להתקרב למישהו אחר, אורי, שמשום מה ישב לידה כל הזמן, דיבר איתה, אבל לא ממש חיזר: לא התקשר מעבר למפגשי הסדנה, לא הזמין אותה לצאת איתו... ירון מצידו "כרכר" סביב שתי נשים אחרות! בדק, גישש, ניסה...
מי חשב שדווקא ביניהם יקרה משהו.

באמצע הסדנה, אחרי שיש בסיס תאורטי מספיק רחב, אחרי שכל אחד אפיין את הדפוסים החזקים שלו ואת הדפוסים שזקוקים לחיזוק - מתחילים להתאמן. בחיים האמיתיים, על אנשים אמיתיים, in vivo.
ומתחילים ב"בית" (כלומר בין משתתפי הסדנה).

גלית היא מהבחורות שמעידות על עצמן ש"אני אישה אמיתית. לא אוהבת ולא רוצה משחקים". אם הן רוצות מישהו הוא יודע. אם הן לא רוצות... הוא גם יודע. האמת, היא בחורה טובה, מאאאאד, ומשקיענית ברמות על. היא לא הצליחה להבין מה אורי רוצה, אם הוא מעוניין או לא. (אגב אורי הודיע לנו לפני כחודש שהוא התארס). אז תרגלנו את אומנות הפלירטוט - משימת האימון שנתתי לה היתה: "בחרי שני גברים בסדנה שמוצאים חן בעיניך, קצת, בינוני או הרבה, ופלרטטי איתם! אורי כבר בטוח שאין לו מתחרים, אתם יושבים ביחד כל המפגש, צרי תחרות בריאה" . בהתחלה היא קצת התנגדה (ברור הרי מדובר בשינוי הרגלים), אבל לבסוף הסכימה. אחד הבחורים שהיא בחרה לפלרטט איתו, בכייף, ללא מטרת רווח :-) היה ירון.
ירון בעצמו רק גישש, כמו "פרפר שעף מעל הפרח אבל לא נוחת". הוא מהגברים שכולו לב, תומך, עוזר... הוא הידיד האולטימטיבי. נשמה ענקית. גם הוא קיבל משימת אימון! לבחור 3 נשים ולתת להן מחמאות-פלרטוט (אנחנו קוראים לזה "לחלק פרחים"). ולשם שינוי, לא מחמאות של ידיד. "שיתעורר אצלן החשד שאתה מתחיל איתן, אבל שלא יהיו בטוחות לגמרי". כמו שניחשתם, אחת הנשים שהוא בחר היתה גלית.

אחרי שבועיים דברתי עם גלית והבנתי שהיא וירון התקרבו יותר משהיה צפוי. היה ערב שכל החבר'ה יצאו ביחד לבלות, לתרגל חיזור והם גם היו. אורי והבנות שירון אמור לפלרטט איתן לא היו, אז הם התמקדו אחד בשניה. גלית אמרה לי משפט שמאד אהבתי לשמוע: "למדתי שצריך לבחור בקשר שהגבר מביא, ולא בגבר עצמו. אז ממש זה עובד, אורי מצא חן בעיני הרבה יותר בהתחלה אבל בגלל שהוא לא מחזר אז ירד לי ממנו, ירון לעומתו נותן לי להרגיש ממש טוב, אז מיום ליום הוא מוצא חן בעיני יותר!"

לפני הרבה עשרות שנים מעגל החיזור התפתח באופן טבעי, בלי אתרי הכויות, טיולי פנויים פנויות, וכו'. מעגל החיזור הוא בעצם מעגל אנרגטי-זכרי-נקבי:  אנרגיה גברית מזינה אנרגיה נשית שמזינה חזרה את האנרגיה הגברית.

הם לא התכוונו באמת לחזר אחד אחרי השניה! הם רק תרגלו פלרטוט. אבל אנרגית הפלרטוט, כשיודעים לעשות את זה נכון, היא כובשת. הנה שניים שלא תכננו להתחיל אחד עם השניה פשוט פלרטטו, וזה קרה... ותאמינו לנו, שזו לא הפעם הראשונה שה"תרגיל" הזה עובד.
לכן אנחנו אומרים תמיד. "עשו לכם הרגל קבוע , פלרטטו עם בני המין השני כל השבוע" :-) , פלרטוט עדין מרומז, מחמיא. זה עושה טוב לכולם.

משום מה רוב מחפשי הזוגיות לא רוצים לפלרטט, "כדי לא להשלות, כדי לא לפגוע, כדי לא להפגע, כדי שלא יחשבו שאנחנו נואשים, שלא יחשבו שאנחנו רוצים, שלא נחווה דחיה...". כמה עשרות הזדמנויות שהיו מתחת לאף שלהם פוספסו, רק בגלל שהם סגרו את עצמם! זאת לא סתם קלישאה, אנחנו רואים את זה כל הזמן קורה, איך אנשים שמחפשים זוגיות מפספסים הזדמנויות בקצב של מכונת יריה, והם אפילו לא מודעים לכך.

נחזור לגלית וירון...: הקשר שלהם התפתח לאט, זה לא היה "זבנג וגמרנו", ממש לא. היו להם הרבה "מבחנים" לעבור: כמו הגבר שנכנס למערה (הסבר מלא על הגבר במערה בבלוג "למה הגבר פתאום נעלם"), גבר שמאד אוהב, חם ומפרגן אבל לא צריך "הרבה" ביחד... וכמו האישה ה"מתלוננת" (הסבר מלא על נשים "מתלוננות" בבלוג "אספתי, שילמתי ובסוף היא מתלוננת"). אבל למרות הקשיים ולמרות שכל אחד מהם רצה לברוח, הם התעקשו על הקשר, הם זכרו "שמיחסים לא בורחים - קודם פותרים את הבעיות ואם אחרי שהן נפתרו, אם רוצים ללכת, אז הולכים בטוב". אז הם פתרו בעיה אחרי בעיה, גשרו על המחלוקות ומכיוון שליווינו אותם אנו יודעים שהיו להם לא מעט. כי הכוח הגדול ביותר של היחסים שלהם זה התקשורת המדהימה שיש בינהם. והם מקפידים לעמוד בהסכם שעשו "לא הולכים לישון כועסים", הם מקפידים לנקות כעסים, העלבויות, טעויות.

מזל טוב יקרים, עלו והצליחו!

שלכם, יעל

♥ אהבתם את הבלוג? שתפו עם החברים שלכם, מרבה חוכמה מרבה טוב ♥