"גבר שרוצה - מחזר!"    "באמת?"

- "אני מבקשת ממך אישור לסגור את היחסים האלה. הוא לא מתקשר, הוא לא מזמין... מגיע לי גבר שרוצה אותי, שמתאמץ, שמחזר!" 
טלי יצאה עם מישהו לשלושה דייטים וכבר קוראת לזה מערכת יחסים.
- "ואיזה אישה מגיע לו? האם את האישה הזו?" החזרתי לה בשאלה. טלי השתתקה. היא לא ידעה מה לומר, אף פעם היא לא עצרה לחשוב על זה, היא כל-כך עסוקה בסוגיה אם הוא רוצה אותה או לא, שהיא לא חשבה איך עליה להיות בתחילת יחסים, מה הגבר חושב עליה.

***

- נו? הזמנת אותה אותה להופעה, כמו שתירגלנו?" שאלתי את שרון.
- "עדיין לא. כל פעם שניסיתי להתקרב אליה היא דיברה עם הסמנכ"ל. נראה לי שהוא הטעם שלה. הוא יותר בכיר, היא בטוח מעדיפה אותו"
- "אבל כבר יותר משבועים אתם מפלרטטים, שלוש פעמים הלכתם לאכול צהריים ביחד. מה נסגר?"
- "נראה לי שאני רק ידיד עבורה. אבל הסמנכ"ל... היא בטוח רוצה את הסמנכ"ל ".
שרון כבר חצי שנה מאוהב בבחורה שעובדת איתו אבל לא מעז להזמין אותה לדייט.

***

למה נשים כל כך בטוחות שגבר שרוצה - מתקשר ומחזר?
מאיפה זה בא להן??
כי אני, אישית, יודעת בוודאות מאלפי המתאמנים שלי, גם גברים וגם נשים, מחברות, חברים, קולגות, בני דודים (כולם מדברים איתי על זוגיות משום מה) שהמקרים בהם גבר מחזר ומתקשר כל יום, ונפגשים כל יום (או יום כן יום לא) הם המקרים הבודדים!
רוב מערכות היחסים מתחילות בגישוש, לא מדברים כל יום אלא פעם ביומיים שלושה. גם אם מדברים כל יום זה לא פשוט למצוא יום לצאת ביחד, בעולם שבו לשני הרווקים יש כבר חיים מלאים בפעילויות והתרחשויות. לגברים חשוב שהאישה תראה שהיא מעוניינת, שגם היא תסמס מיוזמתה, אולי גם שתתקשר, ורובם היו שמחים אם בדייט השלישי היא תתחיל להשתתף בתשלום (או לפחות תביע נכונות).

טלי ושרון שניהם בני 35 (בערך). שניהם כבר מיואשים מהניסיונות הכושלים להכנס לקשר רציני, מחייב, ארוך, כזה שיוביל לחתונה ומשפחה. אבל מה שמנהל את חיי הדייטים שלהם ואת הניסיונות להגיע לקשר המיוחל הם הפחדים שלהם - הפחד להפגע, הפחד להיות מנוצל, הפחד שזה לא יצליח, הפחד שזה כן יצליח אבל לא יהיה מספיק טוב. כי מניסיונם הם למדו שיחסים מתחילים טוב ואחרי אחרי כמה שבועות/חודשים הכל משתבש. אז הם מכירים בן/ת זוג פוטנציאליים אבל בגלל הפחדים הם לא מצליחים לממש את הפוטנציאל. ללא מודעות להתנהלות הרגשית שלהם הם כל פעם משבשים לעצמם את היחסים.

טלי רוצה שהבחור שהיא יוצאת איתו יחזר, ישקיע ויתאמץ להוכיח שהוא רוצה אותה. אבל היא לא מוכנה לקחת סיכון רגשי, כלומר - היא לא מחמיאה לו, כי היא "צריכה להיות קשה להשגה". היא לא מפלרטטת איתו שלא יחשוב להכניס אותה למיטה בשלב מוקדם. היא כל-כך עסוקה בלהגן על עצמה מפני פגיעה עד כי היא שכחה להנות, להיות נשית, היא שכחה שבצד השני יש גבר שגם קשה לו, שגם רוצה להרגיש נחשק, מעניין. בלי לשים לב היא הפכה את עצמה למרוחקת ולא ממש אטראקטיבית.

שרון חושש שהבחורה מהעבודה תסרב לצאת איתו ואז הוא יצטרך "לפגוש את הכישלון שלו כל יום בעבודה". בשבילו כל בחורה שמסרבת לצאת איתו זה הכישלון שלו. יש לו חבר (כך הוא מספר) ש"כל בחורה מוכנה לצאת איתו", אבל הוא לא כמו החבר שלו, הוא לא מוכן "להיות מניאק כמוהו" ולהבטיח לנשים את הירח, לשכב איתן ולזרוק אותן. הוא לא יהיה כזה בחיים, אבל הוא רוצה את ההצלחה של החבר שלו - שכל בחורה תסכים לצאת איתו.

גם טלי וגם שרון הציבו לעצמם רף שלא ניתן לעמוד בו, רף ששומר עליהם שלא יצטרכו להכנס לקשר זוגי משמעותי ולהתמודד עם אי-הוודאות ועם הפחד מדחייה שנעשה בלתי נסבל.

אחד הדפוסים הרווקיים החזקים שקיימים הוא התעסקות יתר במחשבות על העתיד המשותף (אפילו שעדיין אין ממש הווה), לעומת דפוס החשיבה הזוגי שבקצה השני של הציר - לחגוג את הזוגיות. דפוס החשיבה הרווקי מתבטא ברצון לדעת מהדייטים הראשונים "שזה זה", רוצים לדעת האם הוא הגבר להתחתן איתו, האם היא האחת. לא לוקחים את הזמן ונותנים לקשר להבנות ולהתפתח. כמו שאני תמיד אומרת - קופידון לא מגיע עם סוכן ביטוח וגם לא עם רשת ביטחון. מי שמפחד "לקפוץ ליחסים" שמא הוא יפול, מוצא את עצמו בהתחלות חוזרות ונשנות שלא מתפתחות. בדפוס החשיבה הזוגי - נהנים מההווה. נהנים הפוטנציאל, נהנים מחברתו אחד של השניה. מתנהלים מלכתחילה במטרה שהקשר יהיה ארוך אבל לא מתעסקים כל רגע בשאלה האם זה יצליח או לא. נותנים לזמן לעשות את שלו ומה שיהיה יהיה.

האימון שלהם היה לשחרר את ההתעסקות הבלתי פוסקת על העתיד, ללמוד להנות מהרגע. האימון מתחיל בכמה דייטים בהם מותר להם לצאת רק פעם אחת עם אותו גבר / אישה (ומי מכם שצועק ש"זה לא הוגן" ו"למה להגביל", אז, נו טוב, זה הרי מה שקרה להם בכל מקרה ברוב המקרים בשנה האחרונה).

שרון יצא לחמישה דייטים כשהמטרה היחידה היא להנות, לפלרטט, להגיד מה שבא גם אם לא היא לא תרצה אותו. אחרי 5 דייטים הוא העיז להזמין את הבחורה שעובדת איתו. הם יצאו חודשיים, אבל בסוף זה לא הסתדר. אחרי הקשר איתה הוא פשוט בחר לחגוג, כמו אריה שהשתחרר מהכלוב... במסגרת החגיגות מישהי קצת שיחקה בו, קצת התגרתה בו, הצליחה לאתגר אותו כמו שצריך. החודש הם עברו לגור ביחד.

טלי חזרה לפלרטט עם גברים כמו שעשתה בשנות העשרים שלה. בלי לחשוב מה הם יחשבו. את ההתחלה היא עשתה מול גברים נשואים, כי היא הרגישה יותר בטוחה כאשר אין "איום לזוגיות" כלמור - מבלי כוונה להוביל לקשר, פלרטוט קליל שברור שלא מוביל לכלום (מוסרי לגמרי, היא לא גרמה לאף אחד מהם להתחיל איתה). אחרי זה היא המשיכה בלפלרטט עם גברים בטיולים ובארועים, עדיין ללא המטרה של קשר רציני, למרות שהם היו פנויים. רק כאשר הרגישה בטוחה (כמעט) היא התחילה לפלרטט גם עם גברים שיצאה איתם לדייטים. היא התפלאה לגלות שפתאום הגברים מחזרים יותר, נוכחים יותר (באמת מפתיע, אני ראיתי את זה קורה רק כמה מאות פעמים :-) . והיא למדה להנות מזה מחדש. אצל טלי מהרגע הזה הדברים הלכו מהר מאד. תוך חצי שנה היא נכנסה להריון, וכשהייתה בחודש הרביעי היא התחתנה.

סוף טוב - הכל טוב.

שלכם, יעל
 

♥ אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם למצוא זוגיות תמליצו להם עלינו ♥
♥ אם אתם רוצים להודות לנו תמליצו לחברים שלכם עלינו ♥