"אני כבר לא נמשך אליה... אני רוצה לחתוך ולא יודע איך"
- "מאז שעברנו לגור ביחד אני כבר לא נמשך אליה. אני חושב שזה לא זה. אני רוצה לחתוך ולא יודע איך."
- "אם אני זוכרת נכון גם הרבה לפני שעברתם לגור ביחד היתה תקופה שלא נמשכת אליה וזה הסתדר, ואפילו ממש ממש היה טוב"
- "אבל עכשיו זה לא אותו דבר"
- "זה אותו דבר רק ש"להיזכר איך זה הרגיש לא להמשך" ו"להיות בתוך התחושה" זה תמיד שונה. בהיזכרות יש פרספקטיבה ובהווה יש רק הווה (והדרמה המחשבתית שרצה בראש). אבל גבר עם דפוסי זוגיות טובים, גבר מיומן יודע להביא את הפרספקטיבה מראש, ולכן הוא גם מצליח בזוגיות, ולא חותך כשיש קשיים כמו הרווקים הסדרתיים"
גבע, בן 34, עבר לגור עם דניאלה לפני כחודשיים. הם 5 חודשים ביחד, הוא עוד לא מדבר על זה, אבל אני יודעת שהוא מתחיל לחשוב על חתונה ולכן... הוא לא נמשך אליה. בעברו 3 מערכות יחסים רציניות של חצי שנה (פלוס מינוס) עד גיל 25. הוא מכנה את זה "תקופת הטסטוסטרון" שלו. "מאז גיל 30 כשקיבלתי תפקיד בכיר בחברה, הפכתי להיות בן-אדם כבד, הטסטוסטרון שלי כבר לא משתולל... אני דווקא אוהב את זה שאני לא באטרף על בחורות"
מאז התפקיד הבכיר היו לו כמה וכמה "התחלות". הכל תמיד נגמר אותו דבר: בהתחלה הוא התלהב מהבחורה, ובאיזשהו שלב הוא פתאום גילה שבעצם הוא לא נמשך, אז הוא עזב כי משיכה זה משהו קריטי אצלו והוא לא רוצה קשר בלי משיכה.
גם את דניאלה הוא רצה לעזוב, אך מצד שני הוא רצה להוכיח לי שהוא מסוגל לעמוד באתגר שהצבתי לו - להיות 3 חודשים עם בחורה, כולל לעבור לגור ביחד (מזה 9 שנים הוא לא הצליח לייצר את זה). הוא היה חדור מוטיבציה להוכיח לי שיש לו דפוסי זוגיות טובים. אכן הוא הצליח להוכיח. את משבר המשיכה הראשון הוא עבר, המשיכה חזרה והם עברו לגור ביחד.
- "תזכיר לי מה היה בפעם הקודמת, שהמשיכה חזרה?"
- "עזבי, לא עוד פעם. אין לי זמן לזה, הפרוייקט הזה, אין מצב..." בפעם הקודמת כשהוא לא נמשך אליה אמרתי לו לארגן ערב רומנטי, עוד ערב אחד שמשלב משחקים ומין, ומי שמפסיד.... (תמיד עובד, ערב מגניב לצעירים ברוחם) אבל מי שקורא את הבלוגים שלי כבר מכיר את האסטרטגיה הזו. - "ממי יקירי גם על זה דברנו. רוצה משיכה, תשקיע. רוצה שיגרה, תתנהג כמו גבר שנשוי 20 שנה שבקושי נותן תשומת לב. זה לא בא מהשמיים. שוב אני מזכירה לך את הבחירה - אתה יכול לבחור במישהי שיש לך משיכה אליה, שהיא דרמטית, שהיא נעלבת או שהיא לא שמה עליך ויש לה חיים שלמים, מלא מחזרים, והיא בקושי פוגשת אותך, ואז לא תצטרך להתאמץ לייצר משיכה - היא תהיה שם, אבל אתה תאלץ להשקיע מאמץ לייצר שקט בחיים שלך. או להמשיך לצאת עם דניאלה שהמשיכה הולכת ובאה ואתה צריך להתאמץ, מדי פעם, לייצר אותה"
לכל גבר יש מחזורי משיכה. יש תקופות שהטסטוסטרון משתולל, הבחור חרמן ואז ללא קשר למצבה הפיזי או רגשי של בת הזוג שלו הוא נמשך אליה כמו מגנט, הוא במצב רוח טוב, הוא פרודוקטיבי בעבודה שלו וגם בשאר תחומי החיים. ואז הוא נרגע, מוריד הילוך, לעיתים אפילו נעלם לבחורה, והוא לא מרגיש משיכה אליה כלל. הוא מוצא עצמו מרוכז בתחום אחר בחייו (כמו עבודה או איזה פרוייקט שמעסיק אותו), ואינו פעיל מדי גם בתחומים אחרים. כמו דוב שנכנס לתרדמת החורף שלו. ואז הוא לא מחזר אחרי האישה, לא מנסה לקיים איתה יחסים (קצת מזכיר את "כאב הראש" של אישה). רוב הגברים לא מכירים את הנטיה הזו שלהם עצמם. יש גברים שכשהם נכנסים "למערת החורף" שלהם הם גם "שוכחים" את הרגש שיש להם לאישה. זה קורה בתחילת יחסים וזה גם קורה בתוך יחסים, ואפילו בעוצמה גבוהה בשנת הנישואין הראשונה (אבל גם בהמשך).
הרווקים המושבעים חותכים יחסים בשלב הזה. שוב ושוב ושוב הם מגיעים למצב של אי-משיכה, ומפרשים את זה כאילו "זאת כנראה לא האחת שלי". הזוגיים - אלה שמתחתנים, שיש להם דפוסי חשיבה זוגית בריאה - הבינו אחרי 2-4 מערכות יחסים, שככה זה. לא משנה כמה אתה עף עליה בהתחלה, אם יעבור מספיק זמן יגיע השלב שאתה לא מרגיש כלום, ואם תחכה עוד - המשיכה תתעורר בחזרה, כאילו מעצמה! אז הם מחכים בסבלנות. ועם השנים זה נעשה יותר ויותר קל, סיפור החיים המשותף מזכיר גם ברגעים הרדומים למה אנחנו ביחד.
הפעם היתה לגבע התלבטות קשה. בתהליך האימון הוא הבין שהוא לא רוצה לייצר את המשיכה. כי אם הוא מעורר אותה מחדש - זה הולך לחתונה. אין מה למשוך את הקשר יותר, אין מה "לבדוק" יותר.
הוא לא בטוח שהוא רוצה להתחתן עם דניאלה, פתאום הוא לא בטוח שהוא רוצה להתחתן בכלל, הוא לא בטוח שזוגיות ארוכה זה בשבילו, אולי הוא יותר גבר של קשרים קצרים ומרגשים, בלי התחייבות. ילד בהורות משותפת וחיי רווק נראים לו החיים האידאלים.
האמת הוא כמעט הצליח לשכנע אותי שאלה באמת החיים האידאלים עבורו. כמעט השתכנעתי שככה גם עבור בעלי! הייתי בטוחה שהם תוך זמן קצר נפרדים.
אבל אני לוחמת זוגיות מושבעת. תפיסת העולם שלי היא שלוותר תמיד אפשר, בכל שלב, להלחם שיצליח זאת האומנות האמיתית. אז הזכרתי לו. הוא אמר שבקלות הוא יגור עם דניאלה 3 חודשים. "אז רק תסגור את ה 3 חודשים ואז תפרדו, בסדר?"
לזכות דניאלה ייאמר שהיא בחורה עם תבונה נשית. היא הרגישה שהוא התרחק. סימסה, הזכרתי לה מה עשתה בפעם הקודמת. היא הראתה לו מה זו נשיות במיטבה.
שאלה אותו אם הוא רוצה לנסוע איתה לסאפרי באפריקה, הוא אמר כצפוי שהוא לא יכול. "יפריע לך אם אטוס עם חברה?"
וטסה לחודש. כל פעם התנתקה למשך מספר ימים ברצף, בטענה שאין שם קליטה. שלחה לו קצת תמונות של החבר'ה שנסעה איתם, הקפידה להצטלם עם הגברים החתיכים בקבוצה. כשהתקשרה דיברה על המדריך המדהים וכמה הוא כריזמטי, ומתחשב, ונחמד, ואפשר לסמוך עליו.....
כשהיא חזרה חיכתה לה טבעת. אומנות החיזור הנשי.
האמת גם אומנות החיזור הגברי - גבע ידע בדיוק איך לדבר אליה, איך להשקיע בה.
היא מיד חזרה להיות דניאלה המשקיענית שמתבאסת שהוא עובד קשה ולא מתייחס אליה.
בשיחה האחרונה שלנו הוא פתאום שלף: "את לא תאמיני שאני אומר לך, אבל כבר חיכיתי שתתלונן שאני לא משקיע, אני אוהב שהכדור במגרש שלי"
