הצצה מאחורי הקלעים לחיים האישיים של מאמנים ליצירת זוגיות
"מה גם אתם רבים?!!! אבל אתם מאמנים לזוגיות"
"בטח לכם ממש קל להיות בזוגיות, אתם לא מבינים כמה זה קשה"
"טוב זה לא חוכמה, יש לך בעל שמוכן להקשיב, הוא עצמו מאמן"
"אישתך בטח לא מתלוננת, היא יודעת איך מתנהגים מול גבר"
אלה הם חלק מהמשפטים ה"מצחיקים" שאנו שומעים מאנשים שרק פוגשים אותנו לראשונה. בטוחים שאנחנו נולדנו עם כפית-זוגית מזהב בפה, ואנחנו רק עסוקים בללקק דבש בחיי הזוגיות שלנו.
אז אפשר לומר שכמעט ההפך הוא הנכון, אבל רק כמעט. כי אחרי הכל אנחנו היום כן יכולים לומר בפה מלא שהזוגיות שלנו טובה, קשה אבל טוב. יותר טובה משחשבנו שתהיה ועדיין פחות טובה ממה שהיא עוד יכולה להיות.
לשנינו יש מקצוע נוסף אותו בחרנו כי אנחנו ממש טובים בו, שההצלחה בו באה בקלות (יעל מרפאה בעיסוק, ארי מהנדס אלקטרוניקה). מאז שהיינו ילדים זה עניין אותנו והתעסקנו בתחום שבחרנו להתמקצע בו. שם הדרך היתה סלולה, הגענו להשגים גבוהים יחסית בקלות.
ולשנינו יש עוד מקצוע, מאמנים לזוגיות - בתחום שהוא ממש, ממש, ממש קשה לנו. בנקודה הזו היינו צריכים לעשות הרבה מאמץ כדי להגיע לאן שאנו היום. שנינו התקשינו להיכנס לקשר זוגי מחייב. שנינו היינו צריכים ללמוד המון ולהתאמן הרבה כדי לדעת לעשות את זה, וכיום - העבודה ממשיכה, אנו ממשיכים להתאמץ ולהאמן כדי לקיים זוגיות מספקת.
שמתי לב שבכל תקופה קשה, מלחיצה, עמוסה, ההרגלים הישנים (כלומר דפוסי החשיבה וההתנהגות שבגינם היינו "רווקים מושבעים") מרימים ראש, ואז, דווקא כשהכי קשה, נוצרת עוד חזית להתמודדות.
אחד מהדפוסים שמרימים ראש (יש כמה) - הוא דפוס שאנו מכנים "הזאב הבודד".
שנינו, גם ארי וגם אני, "זאבים בודדים בנשמה". "זאב בודד" הוא אדם שיעדיף לעשות דברים לבד מאשר לעשות דברים ביחד עם עוד מישהו/י. עבורו, לעשות משהו ביחד, ולקבל תוצאה שהיא לא-בדיוק-מה-שהוא-תכנן, או לקבל הערות תוך כדי התהליך - זאת פשרה צורמת, אפילו עונש. למי שתוהה, בקצה השני של הסקאלה נמצא "ציפור האהבה" - אלו אנשים עם דפוסי חשביה זוגיים. עבור אנשים אלה לעשות משהו לבד זאת הפשרה. הם תמיד יעדיפו לעשות דברים עם עוד מישהו גם אם הם לא ממש נהנים מחברתם, אבל זה עדיף על לעשות לבד. האמת, עבורם בהרבה מקרים עצם ההנאה מקורה ב'ביחד'!
השנה האחרונה היתה עבורנו עמוסה עד כדי התשה. לפני כמה חודשים קנינו שטח עליו נבנה בית, עם בירוקרטיה בגובה השמיים, קנינו מקום משלנו עבור הסדנאות, בבניין משרדים. כל אלו לקחו חודשים רבים של חיפוש והתרוצצות. עברנו דירה פעם רביעית בחמש שנים וזה נפל בדיוק על המלחמה. המעבר דירה בעיתוי הזה (ועוד כמה אובדנים שעברנו בשנים האחרונות) גרמו לבנות שלנו להיצמד אלינו והן זקוקות להרבה תשומת לב מאיתנו, בעיקר קרנאור (בת שלוש וחצי) שממש נצמדת לאימא בתקופה האחרונה. אבל יש עוד: באותה תקופה עובדת אחת שלנו ילדה ויצאה לחופשת לידה, עובדת שניה התחתנה והשלישית רק התחילה לעבוד, מה שהכניס אותנו לאי-יציבות ולחץ רב. ואלה רק חלק מהחוויות שעברנו בחצי שנה האחרונה. מתכון מנצח עבור עומס, לחץ ומתח, הלא כן?
ואז, במצב לחץ, הטבע הרווקי שלנו צף, הזאב הבודד מרים את הראש, ואנחנו רק רוצים להתכנס בתוך עצמנו. הזוגיות שלנו נדחקת לפינה. ככה זה, זאב בודד כשהוא בלחץ הוא לא מחפש קירבה של אנשים, להיפך - הוא רוצה לבד, שיעזבו אותו לנפשו. פעם אחרונה שיצאנו לבלות ביחד היה לפני... האמת אני כבר לא זוכרת מתי יצאתי עם בעלי לערב שקט. מתי פלירטטתי איתו, מתי היה לי זמן להחמיא לו, לפינוקים הקטנים... מתי פעם אחרונה הסתכלתי לו בעיניים וראיתי את הגבר שאני אוהבת, זה שממלא את האישה שבי. אני רואה את השותף העיסקי שלי, אני רואה את האבא של הבנות שלי אני רואה את הגבר שעוזר לי לנהל משק בית.
מתי בכלל פעם אחרונה האישה שבי קיבלה מקום? תמיד האימא ואשת העסקים מקבלות עדיפות. זה די צפוי, אם 'האישה' היתה בעדיפות עליונה עבורי הייתי מתחתנת שנים קודם! אם היו רגעים במהלך החודשים האחרונים שהאישה התעוררה וחשבה "בסוף שבוע אני אעשה לו עיסוי מושקע עם נרות, אולי ארמוז לו שבא לי ליומולדת צימר, רק הוא ואני"... אבל אז אני חושבת על לתת לו תשומת לב, לפרגן לו, להחמיא לו, לעשות איתו דברים שהוא אוהב לעשות, ואני לא מוצאת את הכוחות בתוכי לתת את זה. לאישה שבי אין בעיה להיות עם עצמה לבד, בלי תשומת לב, בלי גבר שיפרגן לה. הרי הייתי רווקה 15 שנים. זה לא מקרי. גם אם היה נדמה לי שאני זוגית וממש רוצה זוגיות, היום אני יודעת שהלבד לעיתים כל-כך רבות הוא מתוק, נעים ומתגמל, ובדיוק בדיוק כמו שאני רוצה.
השבוע דיברנו על זה ארי ואני. שמנו לב ששוב הזאבים הבודדים משתלטים עלינו ואז מבלי שאנו מרגישים התשוקה נחלשת ונחלשת עד שכמעט אינה נשמעת. לאחריה מזדחלת הידידות, ואנו הופכים לחברים טובים, שותפים לחיים, בלי רומנטיקה, בלי תשוקה, בלי הזרימה של האנרגיה המדהימה הזו שבין גבר לאישה.
ארי מרגיש מצידו את הקושי לתת לגבר שבו לנהל את היחסים. בתקופות של לחץ הוא ממש רוצה "להציל אותי", לעשות עבורי את הדברים שאני מבקשת עבור הבית והבנות, אולי אפילו להקל עלי ולקחת משימות של העסק עליו (שבאחריות שלי), וגם להחמיא לי ולגרום לי להגיש נחשקת, כי גם הוא נהנה מזה יותר, והוא יודע שאני אוהבת את עצמי ככה יותר. הוא רוצה להיות הגבר הזה שהציל את סינדרלה מכל העבודות שהיתה צריכה לעשות ונתן לה ארמון. אבל גם לו אין כוח. הזאב הבודד שלו גם כן מרים את הראש ורוצה להיות לבד עם עצמו, עם כל הפטנטים האלקטרונים שהוא ממציא, עם התוכנות שהוא כותב, עם הרכישות המעניינות ב ebay...
בכל זאת יש משהו שמבדיל אנשים שהם מיומנים בזוגיות, אלו שלומדים זוגיות כמו שהם לומדים ומתפתחים במקצוע שלהם. זה מאפשר להם לאתר מוקשים כשהם עוד קטנים, לזהות תהליכים שפוגעים ביחסים כשהם רק מתחילים ויש להם כלים גם להתמודד איתם, או שיש להם את המודעות שאין להם כלים להתמודד ועכשיו זה הזמן לרכוש כלים חדשים. כי קשיים, בעיות, פערים, יש להם בדיוק כמו לכל הזוגות האחרים.
כמו שסיפרתי, בדיוק השבוע שמנו לב לתהליך שמתחיל להתרחש, ושצריך לעצור אותו, וחשבתי מה הכלי הטוב ביותר שיש לנו שיכול לעזור. והתשובה? מחמאות ג'נדריאליות (כלומר כאלה שהן שונות לנשים ולגברים), כמו שאנחנו קוראים להן "מחמאות פרח ומדליה", הכלי הפשוט והבסיסי שאנחנו מלמדים את המתאמנים שלנו, שעושה את ההבדל בין חיזור שמצליח לחיזור שנכשל, זה מה שאנחנו צריכים. המחמאות האלה הן מחמאות שאישה נותנת לגבר כדי לספק את הצרכים הגבריים שלו, וגבר נותן לאישה כדי לספק את הצרכים הנשיים שלה. ההבדל שבמחמאות האלה יוצר שינוי מאד משמעותי בתוך היחסים! אז הבנו שהצעד הראשון זה להזכיר לעצמנו להחמיא אחד לשניה, גם אם זה עדיין מאד צולע בתקופה כזו. הלחץ והמתח, הפחדים והדאגות לא עזבו ברגע שקיבלנו את ההחלטה הזו, אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי להגיד לגבר המדהים הזה שאני חיה איתו עד כמה אני יכולה לסמוך עליו, עד כמה אני חושבת שאין מישהו שיודע ומבין אותי כמו שהוא, שאין לי מושג איך הייתי מצליחה לעבור את התקופה הזו בלעדיו. וחוץ מזה שהוא חתיך וסקסי :) . וארי משתדל לעזור, לתמוך, להבין, להחמיא, זה לא פשוט, זה מאד לא פשוט, אני יודעת. מה שמחזיק אותנו לעשות את זה זה שאנחנו יודעים שבעבר המאמץ הזה שעשינו לשנות את "הטבע שלנו" הוציא אותנו מרווקות והוביל אותנו לזוגיות. היום אנחנו מבינים שהמאמץ הזה הוא הכח שלנו, והזוגיות שלנו היא עמוד יסוד, היא מקור היציבות והעוצמה של החיים שלנו. אז אם אנחנו רוצים לחזק את עצמנו בתקופה הקשה הזו, הכי נכון עכשיו זה לחזור ולעבוד על היסודות.
בטעינה...