הבלוג של יעל השמות בדויים,  הסיפורים - מהחיים

"משחקי הרעב" גרסת קופידון

רציתי לספר לכם היום משהו שונה לגמרי. משחק מיוחד שעשינו בקבוצת הסדנה.

מכל שנותי כמאמנת למדתי שממשחק אפשר ללמוד על אדם ולהוביל אותו לעשות שינוי בחייו הרבה יותר מאשר מישיבה בחדר האימונים ו"לדבר על זה". מעבר לכך - יש את הכוח של הקבוצה שמזרז תהליכים ומאפשר לעשות אותם "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

אז ביום בהיר אחד לפני כשבוע וחצי, ללא הכנה מוקדמת הודעתי להם שאני עכשיו בתפקיד "קופידון" ונשארו לי רק 3 חצים לשנה הקרובה. "כקבוצה עליכם לבחור מי יהיו שלושת האנשים שהכי ראויים להתחתן השנה. רק 3 אנשים יתחתנו השנה, כל השאר לא יוכלו להתחתן אבל תוכל להיות להם זוגיות טובה. אתם תגדירו את הקריטריונים, יש לכם 10 ימים לתת לנו 3 שמות אחרת כולכם לא תתחתנו בחמש שנים הקרובות!"

מה זה? "משחקי הרעב" בזוגיות? הפצצה שהטלתי עוררה מהומה לא קטנה.

אבל רגע, לפני שאתם ממשיכים לקרוא, עצרו ובדקו את המחשבות שלכם על המשחק.
•    מה הכי מרגיז אתכם?
•    איזה כללים הייתם מבקשים לבטל, או להוסיף?
•    אולי בכלל זה נראה לכם מגניב לשחק במשחק הזה?
•    אם אתם הייתם בקבוצה, הייתם משחקים או מוותרים מראש?

כי מה שחשוב באמת זה מה שהציף אצלכם המשחק הזה!

אז כמו שהבנתם - המשחק עורר התנגדויות רבות. חלק מחו בתוקף ולא הסכימו להשתתף. חלק טענו שזה "משחק אכזרי". מישהי אמרה ש"בחיבור לשפע לא צריך להגביל את מספר המשתתפים". חלק ביקשו להוריד את התנאי שלא יתחתנו 5 שנים, כדי לא לשתול בתת מודע מציאות כזו. "מי אנחנו שנקבע גורל של אנשים אחרים".
וכמובן חזרה שוב ושוב השאלה מה הטעם במשחק, מה ההגיון בו?

אחרי יומיים, ממש רגע לפני שכולם החליטו פה אחד שהם לא מוכנים לשחק את המשחק (חלק חשבו שזה סוג של מבחן שאני עושה להם ולא להסכים לשחק זאת ההצלחה האישית שלהם במשחק). שאלתי אותם שאלה פשוטה: "אני מאמנת שלכם, המטרה שלי שכולכם תתחתנו. אם רק שלושה מכם יתחתנו זה כישלון שלי, האם אתם בטוחים שהמשחק הזה לא יכול לתרום לכם?"

חצי יום היה שתיקה בקבוצת הווטסאפ שלנו, שבד"כ היא שוקקת חיים בצורה מעוררת השתאות. הגלגלים התחילו לעבוד, ואז, לאט לאט התחילו ליפול אסימונים, מבלי שאוסיף הסברים, מבלי שאתן נימוקים, מבלי שאשכנע שיכנועים... הם התחילו לעשות את התהליך בעצמם:

- "הבנתי שבעצם בחיים שלנו אנחנו כל הזמן משפיעים על בני הזוג שלנו, איפה נגור, מה תהיה רמת החיים שלנו, איפה נעשה את החג... ככה גם במשחק - אנחנו משפיעים אחד על השניה. זה באמת תרגול על יחסים". ואני הוספתי: "אנחנו משפיעים על חייהם, אבל אנחנו לא אחראים על גורלם ועל האושר שלהם."
- "אני בכייף נכנסת למשחק. זוגיות טובה גם מתאים לי, אין לחץ להתחתן" כתבה מישהי
- "גם אני נכנסת למשחק אני סומכת על יעל"
- "אני במשחק, לא מבין מה אתם מתרגשים, זה רק משחק, אף אחד לא יכול לקבוע אם נתחתן או לא"

היו להם 3 ימים לקבל החלטה מי נכנס למשחק. מי שבוחר לא לשחק לא יוכל להצטרף. חצי מהקבוצה הצטרפה, חצי מהם בחרו לצפות מהצד.

אז מה צף רק מהשלב הראשון  'האם אני נכנס למשחק או לא'?

המשחק משקף דפוסי חשיבה שמתקיימים גם בזוגיות. אלה שלא נכנסו למשחק כי חששו שלא יבחרו בהם, כי לא היה לה כוח להתמודד, כי לא היה להם זמן, כי נכנסו למקום עבודה חדש, כי שתו להם כי אכלו להם... ככה גם נראים חיי הזוגיות שלהם. הם רוצים מאד זוגיות, אבל כל הזמן נותנים ל"הפרעות" של החיים להסיט אותם ממסלולם. הם הגיעו אלי מלכתחילה כדי שאאמן אותם למצוא זוגיות. אלה שבאמת בשלים לזוגיות, כלומר יהיו מוכנים לעשות כל מה שנדרש מהם כדי ליצר לחיים שלהם קשר זוגי טוב, קופצים על כל תרגיל וכל משימה שאני נותנת. גם המשימות הקשות ביותר, גם אלו שהם לא מבינים, הם מבקשים עזרה לעבור אותם, הם לא מוותרים. אלה שלא השתתפו הם אלה שעושים לעצמם "הנחות", הם אלה שעדיין לא בשלים לעשות את השינוי התודעתי שיש עליהם לעשות כדי להצטרף "למשחק הזוגיות", והם בוחרים להמשיך לצפות בכולם מתחתנים ורק הם עדיין מחוץ למועדון.

היו אלו שפחדו להכנס למשחק כי יש "עונש" שחמש שנים כולם לא יתחתנו אם לא יבחרו 3 מועמדים, מראה עד כמה הפחד מכישלון, כלומר מלהישאר רווק/ה, מנהל את הבחירות שלהם. הם לא מרגישים שזוגיות זה בידיים שלהם. הם מאמינים שיש איזה גורל אכזר שאולי יקבע עבורם שהם לא מתחתנים, לא משנה כמה מאמץ הם יעשו. לצערי, ברוב המקרים פחד כזה לא מייצר תוצאות. אחרי הכל, זה היה בידיים שלהם, זה היה פשוט מאד להבטיח שיהיו 3 מועמדים, תמיד ברגע האחרון אם לא מצליחים לבחור אז אפשר לעשות הגרלה.

היו כאלה שביקשו לקצר את הזמן משנה לחצי שנה, ולא שמו לב שציינתי שאומנם לא תתחתנו השנה אבל תהיה להם זוגיות טובה. הם אלה שמנסים לקצר תהליכים, שחיים בפנטזיה, שבטוחים שבדייט של מחר הם יכירו את ה"אחד/ת" והכל יזרום בקלות, תוך חצי שנה הם בחופה. זה יכול לקרות, זה קרה לאחרים, זו הוכחה לא? אבל... רוב האנשים, מהרגע שהכירו את בחיר/ת ליבם עד שהם עומדים בחופה לוקח בסביבות שנה. אז כמו שהם לא שיחקו כי "שנה זה יותר מדי לחכות" כך גם בחיים - הם לא משחקים נכון את משחק החיזור. מרוב לחץ ש"זה לא קורה" או בקצה השני של הסקאלה - אופטימיות יתר שזה "או-טו-טו קורה", שום דבר לא קורה.

זה רק על קצה המזלג ממה שמשתקף במשחק הזה. הקריטריונים שכל אחד הציע, הדרך בה אנשים הציעו את עצמם כמועמדים, הסיבות שהם בחרו במי שהם בחרו, וכו' וכו'. כל סעיף הוא מפה מדוייקת של התת-מודע שלנו ומאפשר לנו גישה ישירה לכוחות/חולשות שמניעים אותנו בדרך לזוגיות. 

אז מיהו בעצם המשתתף האולטימטיבי?
דבר ראשון, זה שהתייחס למשחק כאל משחק שאין לו השפעה מכרעת על החיים שלו.
בנוסף - מי שמגיש מועמדות כי הוא מבין את השלבים בדרך לזוגיות ויודע על סמך השלבים שהוא עתה בשל ליחסים, הוא בטוח בעצמו שהוא מוכן ויכול לייצר כיום זוגיות טובה בחיים ויש סיכוי טוב שזה יקרה השנה. אבל אם יש אנשים שצריך לעזור להם, או שעושה רושם שהם ראויים לתמיכה יותר ממנו, הוא ישמח להצביע עבורם, אבל לא יבטל את המועמדות שלו בשבילם (כי כמו שאמרנו בעבר - פחד ורחמים לא עוזרים לאף אחד).

סקרנים לדעת מי נבחרו?
האמת, זה ממש לא משנה, אחרי הכל זה היה רק משחק. מה שחשוב כרגע זה לא הקריטריונים שלפיהם הקבוצה הזו בחרה, אלא: איך את/ה היית משחק????

חשוב לי להתייחס לאלה שבחרו לא לשחק. תהיה להם זוגיות, אני בטוחה. המשחק רק שיקף את הדפוסים הרווקיים שמנהלים אותם כיום והם עובדים עליהם וימשיכו לעבוד עליהם "עד החתונה". בשביל זה אני מלווה אותם, לוודא שזה יקרה.

ניפגש בחתונה!
שלכם, יעל
 

♥ אהבתם את הבלוג? שתפו עם החברים שלכם, מרבה חוכמה מרבה טוב ♥