למה החלטנו לפרוש בשיא?
הבלוג של יעל על יחסים ויצירת זוגיות

באלכימיה רגשית מסבירים שלכל אדם יש פנטזיה על העתיד שלו: הקידום בעבודה, הוילה, האישה שאכיר, הגבר שאתחתן... תמיד יש שאיפה מתוקה למציאות טובה יותר, שכן זה הכוח של האדם להתפתח ולהתקדם.

אבל המציאות תמיד שונה מהפנטזיה והיכולת של האדם להרגיש שביעות רצון נובעת מהיכולת שלו לעשות התמרה רגשית בין הרגשות שחווה בפנטזיה לחוויות שחווה במציאות. היכולת להסתכל על המציאות באור חיובי ולהוציא ממנה את המיטב היא בעצם הסוד לשביעות רצון של אנשים.

אז כשהבנתי שהפנטזיה אלינו אנו שואפים, לא קיימת, זה לא עניין של התמרה, המציאות שחשבנו שתהיה מתוקה, פשוט לא תהיה, אז איבדנו את הרצון להמשיך.

אז איך הכל התחיל?
ארי ואני הכרנו במסיבה, יצאנו 3 חודשים וזה פשוט לא התאים. היתה משיכה, היה עניין, אבל הפערים היו גדולים וכשאני התחלתי להתלונן ארי בחר לחתוך. לאחר מכן ארי טס למזרח לשנתיים, חזר לביקור בארץ של כמה חודשים במטרה לחזור ולחיות כמה שנים במזרח. משפחה וילדים- בכלל לא היה בתוכניות שלו. בזמן הזה שהוא בא לביקור היינו בקשר, התחיל במיטה נגמר כידידים, שוב הפער, אני רציתי זוגיות + מע"מ= משפחה, עבודה, משכנתא, בטח שלא ראיתי את עצמי משוטטת ברחובות של המזרח. אז נשארנו ידידים ושיתפנו אחת את השני במה שעובר עלינו (ככה זה בשיחה שלנו: אני מדברת 90% מהזמן ואז ארי במשפט אחד אומר מה שאני אמרתי בחצי שעה). תוך זמן קצר שמנו לב שאנחנו נשמעים כמו דיסק שרוט (חחח, כן, אז עוד היו דיסקים) הסיפורים שלנו על דייטים נשמעים אותו דבר כל פעם, הדמויות שאנו יוצאים איתם/ן משתנות, הסיפור דומה - "הוא נעלם", "היא מתלוננת", "זה התחיל 'וואו' אבל משהו לא התפתח".... באותה תקופה התחלתי לקבל מידע על זוגיות, מקור המידע קרא לעצמו מיכאל, אבל לא ניכנס לזה כי אין לי שום דרך לדעת אם יש דבר כזה או הכל פשוט יכולת טבעית שלי. אז מיכאל הציע לנו "לנוח בזוגיות". "החיפוש אינו חופש. לכאורה חופש הבחירה בידיכם, אך אין אדם משועבד ושחוק יותר מהאדם שמחפש ומחפש ומחפש. חיפוש היא תודעה של מחסור, של רצון שאינו ממומש ואין בשליטתי לממשו. החופש נמצא בבחירה, פעם ותבחרו תחוו את החופש להיות. צאו לחופש מהחיפוש, ביחרו בזוגיות. נוחו בזוגיות. ביחרו להיות זוג, בכל מובן המילה, היו זוג לחודשים סבורים (בין 3-6) ולאחר מכן, תטעמו את טעם החופש של הזוגיות, ותייצרו את הזוגיות המותמרת אליה אתם שואפים". אנחנו כמובן היינו בטוחים שלא נהיה ביחד, אחרי התרגול הזה נמצא את האחד/ת שלנו, וכשנמצא כבר נדע איך למנף את הדייטים לקשר, אחרי הטירונות לזוגיות שנעבור ביחד בהכשרתו של מיכאל - בקלות נמצא את אהבת חיינו. כמו שאמרנו – פנטזיות מניעות את העולם. היינו 4 חודשים בתהליך הכשרה, קבלנו חומר עיוני, תרגילים, משימות – עבדנו בזוגיות. ובסוף איכשהו, לא ממש ברור לנו עד היום, גם התחתנו. מצטייני הקורס J.

במקביל גילינו שחברים מתחילים להתייעץ בנו על זוגיות, אנחנו הרווקים הסדרתיים, שכבר כמעט התייאשו מאיתנו, אנחנו הפכנו ליועצי זוגיות, משעשע. העצות עבדו, הידע שקבלנו מהמקור - 'מיכאל' הפתיע בעוצמתו ובדיוקו (למרות שבעיננו הידע והתרגול היה הזוי, אבל קצת כמו נעשה ונשמע עשינו כל משימה שקבלנו, כי מה כבר יכולנו להפסיד?! רק את הרווקות שלנו) אז פיתחנו תחביב חדש, מהנדס חשמל ומרפאה בעיסוק – התחילו להעביר את הידע, סדנאות למחפשי זוגיות. תחביב חביב.

שנה וחצי אחרי שהתחתנו, נולדה ביתנו הבכורה ושלושה שבועות לאחר-מכן אבא שלי נפטר. והחלטנו שהדבר הכי מתאים לעשות עם הירושה היא להגשים את החלום שלו ולהשקיע את הכסף בעסק-פרטי.

ואז גילנו שכדי להחזיק עסק צריך ללמוד לנהל עסק, התארים שיש לנו מהאוניברסיטה לא יעזרו כאן, הידע לא רלוונטי. מצאנו עצמינו בקורסים של שיווק, למדנו גם להנחות – כן לקחנו קורס אצל מספרת סיפורים שלימדה אותנו לעמוד מול קהל, למדנו איך צריך אתר להראות, מיתגנו את העסק עד רמת המסרים של הצבע של הלוגו שלנו. מעל 5 שנים, במקום ללמוד סדנאות לאימון למדנו עסק. למזלנו הידע המשיך להגיע מ'מיכאל' ולא היינו צריכים ללמוד ממקורות אחרים. אנחנו מודים ומתוודים אין לנו מושג מי המתחרים שלנו, מה הם מלמדים, מעולם לא קראתי חומר של מישהו אחר או הייתי בהרצאה של מתחרים. ואני בטוחה שיש הרבה מאמנים ממש טובים שיש מה ללמוד מהם, אבל למי היה זמן, היינו עסוקים מדי בללמוד איך לנהל עסק.

לאורך כל הדרך היתה לנו פנטזיה נפלאה – כשנהיה מספיק גדולים נוכל לקחת אנשים שינהלו את העסק, יעסקו בשיווק ומכירות ואנחנו רק נאמן ונכתוב בלוגים ותוכניות וסדנאות – איזו פנטזיה מתוקה.

במפגש הראשון עם המאמן העיסקי שלנו (ערן שטרן – מומלץ ביותר) הוא אמר לנו , כן זאת הפנטזיה של כל בעל עסק מתחיל, שמישהו אחר ימכור עבורו והוא יעשה רק מה שהוא אוהב. אבל אני התעלמתי מהערה הזו – אני האמנתי ש'מיכאל' מלווה אותי והוא יביא לי את השותף שאני חולמת עליו. יום אחד אני אמצא את האחד שלי, השותף המושלם שירצה לקחת את כל נושא השיווק והמכירות ויעשה את זה מתוך שליחות ותשוקה, הוא לא יהיה העובד שלנו הוא יהיה השותף שלנו ותהיה לנו זוגיות מופלאה.

משנת 2006 בדבקות מלאה הרחבנו את העסק - 85% מהעבודה לא אהבתי, אבל ה-15% שאהבתי מילאו אותי ונתנו לי את הכוח, מעל 200 אנשים שהובלנו לחתונה, היה עונג צרוף, תחושת שליחות ומימוש עצמי. וכמובן הפנטזיה שרק עוד קצת ונוכל להתשחרר מכל החלקים הלא אהובים. כל אלו  נתנו לי את הכוח להמשיך.

לפני חודש כשהפניתי שאלה ישירה ל'מיכאל' הבנתי שהפנטזיה לא תממש:

- "למה לא מגיע השותף? למה אתה לא מביא אותו כמו שהבאת את ארי?"

- "אני מביא לך ידע, השאר בידיים שלך"

- "לא אתה הבאת את ארי?"

- "אני הבאתי ידע, הרבה גברים היו בסביבתך, השאר היה בידיים שלך"

- "אבל אמרת לי לקחת שותף, למה שתלת לי את המחשבה הזו?"

- "אל ייעודך תשוקתך, השאר בידיים שלך"

לפני שנה החלטתי שבמקום לשאוף לעתיד ורוד אנסה להפוך את המציאות לוורודה, להתמיר את המציאות שלי. אז ביקשתי לאהוב את ה-85% עבודה הנוספת, ביקשתי להנות משיווק ומכירות, להנות מניהול וההפקת ארועים התשובה שקיבלתי ששם לא תהיה התשוקה שלי, אז חשבתי שאני צריכה להביא שותף שהתשוקה שלו היא שיווק, מכירות, ניהול, הפקה. עם הזמן המחשבה הזו הפכה לאמונה שזאת הדרך שלי עכשיו. אבל לא באמת חיפשתי שותף. אפילו לא עשיתי פעולה פשוטה כמו לכתוב על הקיר בפייסבוק "דרוש שותף עם תשוקה למכירות" או להוציא מייל.

מעניין למה.

מה אתם חושבים למה במקום לחפש שותף אמיתי, "בעל לעסק" החלטתי לפרוש?!

מתי ביחסים אנשים מפסיקים לנסות להשתפר, לגשר על הפערים, להרחיב את החלקים שהם אוהבים וטוב להם ולצמצם את החלקים הקשים, המעכבים, הלא נעימים – מתי מכריזים game over?

ליחצו כאן כדי לקרוא את בלוג ההמשך...